משה סוקר את הדינים הנוגעים לשכר פועלים, צדק במשפט, התחשבות במעוטי יכולת, עונשי מלקות, בהמות עבודה, מצוות הייבום, פיצוי על הלבנת פנים, יושר בעסקים והחובה למחות את זכר עמלק. במסגרת ההתחשבות במעוטי יכולת, ה' מצווה על בני ישראל להותיר לגר, ליתום ולאלמנה את העומרים שנשכחו מאחור בזמן הקציר.
תשוקתו הבסיסית של כל יהודי, ללא תלות ברמת שמירת המצוות שלו כלפי חוץ, היא לקיים את רצון ה' במלואו. לפיכך, גם כאשר אנו מקיימים מצווה בלי כוונה, או אפילו בטעות, הדבר נובע למעשה מרצוננו העמוק לקיימה.
לפיכך, כאשר אדם מאבד מטבע ואיש עני מרים אותו, ה' מעניק שכר לאדם שאיבד את המטבע! מתוך כך נעשה את החשבון ונשער: אם כה גדול ערכו של מעשה הנעשה ללא כוונה, כמה גדול יהיה השכר על מעשי חסד שאותם נזכה לעשות מתוך כוונה מלאה!
(על פי התוועדויות תשנ"א א, עמ' 189; התוועדויות תש"נ ד, עמ' 121)
הוסיפו תגובה