משה מפרט את מצוות שילוח הקן ועשיית מעקה לגגות הבתים.
ניתן לפרש חוק זה כנוגע לזוג צעיר העומד לצאת למסע המרתק של הקמת ביתו. בפותחם פרק חדש זה בחייהם הם עומדים להיכנס למציאות חדשה, הנושאת בחובה אחריות ואתגרים שטרם נודעו להם. כניסה דרמטית זו לעובי הקורה של החיים הגשמיים היא בבחינת 'נחיתה' אל קרקע המציאות, ביחס ל'שמֵימיות' האוורירית של חיי הרווקות, ולפיכך טומנת בחובה סכנת נפילה רוחנית.
לשם כך מייעצת התורה לבני הזוג לנקוט באמצעי זהירות: לעשות 'מעקה לגגם', כלומר: לאמץ לעצמם הידורי מצווה מיוחדים שישמרו על חיי התורה והמצוות שלהם, ולא להסתפק בהישענות על מדרגת עבודת ה' הקודמת שלהם. חיזוק אורח החיים התורני הוא הדרך הבטוחה ביותר לוודא כי השמחה וההתעלות של יום החתונה יישמרו לאורך כל חיי הנישואים.
(על פי לקוטי שיחות ב, עמ' 384 והלאה; יט, עמ' 208 והלאה)
הוסיפו תגובה