משה מלמד את בני ישראל כי שנת השמיטה כוללת גם שמיטת חובות, ועם זאת מזהיר אותם שלא להניח לעובדה זו להניא אותם מהלוואת כספים. לאחר מכן הוא מלמדם כי כאשר הם משחררים את עבדיהם עליהם להעניק להם מתנות. בשני המקרים, אַל להם לחשוש מפני ההוצאה הכספית, שכן ה' מבטיח לספק להם את האמצעים לשמור את מצוותיו.

עבודה
וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: (דברים טו:יח)

אף כי ה' קובע באיזו מידה נצליח בניסיונותינו להתפרנס, נאסר עלינו להישען אך ורק על ההשגחה העליונה, ומוטל עלינו להשתדל מצדנו אנו להרוויח את לחמנו בדרך הטבע.

הצד השני של מטבע הפרנסה הזה הוא שעלינו לזכור תמיד כי מאמצינו אינם הגורם הישיר להצלחותינו, אלא אך ורק כלי לקבלת השפע הא-לוהי. בהקשר זה, כאשר אנו דואגים לפרנסתנו, הרי שבראש ובראשונה עלינו לדאוג שנהיה להיות ראויים לקבלת ברכת ה'.

(על פי לקוטי שיחות לא, עמ' 173-172, ובמקומות שצוינו שם בהערה 36)