משה מסביר לבני ישראל שלאחר יישוב הארץ ותחילת עבודת האדמה, יהיה עליהם להביא אל המקדש מעֲשר משמנם, יינם ויבול הדגן שיקצרו, ולאוכלו שם. דבר זה נועד להבטיח כי בני ישראל יבקרו תדיר בעיר המקדש, וכך יוכלו לחדש את השראתם הרוחנית.

צדקה ועושר
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: (דברים יד:כב)

פסוק זה כולל בתוכו גם את המצווה להפריש מעֲשר מהכנסתנו הכספית ולתת אותו למטרות צדקה. חכמי התלמוד הצביעו על כך שהמילה "תעשׂר" בשׂי"ן שמאלית יכולה להיקרא גם תעשׁר בשׁי"ן ימנית, מלשון עושר. הם פירשו את הפסוק כאומר: "עשׂר על מנת שתתעשׁר" - מי שמעֲשׂר מכספו זוכה לגמול גדול מכפי שנתן. נוסף על כך, כאשר אנו מחליטים לתת צדקה מעבר ליכולותינו בהווה, ה' מעניק לנו את העושר הנדרש כדי לעמוד בהתחייבותנו.

(על פי אגרות קודש יד, עמ' ריא)