יום שישי: שתי דרכים לאהוב את ה'

משה אומר לבני ישראל שעליהם לבטא את אהבתם לה' לא רק כפרטים, אלא גם כציבור.

פסוק זה מזכיר פסוק דומה שהופיע בפרשה הקודמת, "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאֹדך" (דברים ו, ה). שני הבדלים בין הפסוקים: 1) הפסוק הקודם מנוסח בלשון יחיד - "ואהבת... לבבך..." - ואילו הפסוק הנוכחי מנוסח בלשון רבים - "אלהיכם... לבבכם"; 2) הפסוק הקודם הזכיר גם אהבה שהיא "בכל מאֹדך", לשון שאינה מופיעה בפסוק הנוכחי.

מה פשר ההבדלים? הביטוי "בכל מאדך" רומז לעוצמת האהבה. העובדה שהוא מופיע רק בפסוק אחד רומזת כי ישנן, בהכללה, שתי מדרגות בעוצמתה של אהבה, כאשר ביניהן קשת של מדרגות ביניים. מתוך כך, מחד גיסא, מובן מדוע דווקא הפסוק המנוסח בלשון רבים אינו כולל ביטוי זה, מאחר שלא כולם מסוגלים לאהוב את ה' בכל מאודם בכל רגע ורגע. מאידך גיסא, הפסוק הפונה אל בני ישראל כיחידים מורה לכל אחד ואחד למצוא את דרגת ה"בכל מאדך" הפרטית שלו. דרישה כזו היא בגדר האפשר: כל אחד יכול לשאוף לאהוב את ה' כפי יכולתו, אם לא בכל שעה ושעה כי אז לפרקים.

בימות המשיח, כל אחד מאתנו יהיה מסוגל להגיע למדרגת "בכל מאדך" תמידית. זו הסיבה לכך ששני הפסוקים, המבטאים את שתי מדרגות האהבה, נכללו בתפילותינו הקבועות.

(על פי לקוטי שיחות ט עמ' 85-79; ספר המאמרים מלוקט ד, עמ' 7-6; שם ה, 262)