יום חמישי: כי אם...

משה אומר לבני ישראל שה' אינו דורש מהם דרישות מופרזות, וכי בקשותיו מתגמדות לעומת הרחמים הרבים שהוא מרעיף עליהם.

ה"יראה" בפסוק זה היא מעין בושה, הרגש שאנו חשים כאשר אדם שאנו מכבדים ומעריצים מסתכל עלינו במבט חודר. מדוע משה מדבר על היראה הזו כאילו היא דבר של מה בכך, והרי מדובר במוּדעות מתמדת לנוכחות ה' בחיינו! ואף שמשה מדבר על היראה כפי שהוא תופס אותה מנקודת מבטו, ועבור קדוש עליון כמוהו אכן מדובר בדבר קל, עדיין יש לשאול מדוע מניח משה שמה שקל עבורו, קל גם עבורנו?

התשובה היא שבכל יהודי יש 'ניצוץ' של משה רבנו, כשאנו מגלים את הניצוץ הזה יראת השם אכן הופכת להיות דבר קל יחסית. בחינת ה'משה' שבתוכנו היא היכולת המולדת להשיג מדרגות עמוקות של מודעות א-לוהית. ניצוץ זה מאפשר לנו להתבונן בכך שה' "ממלא כל עלמין" (ממלא את כל העולמות) ו"סובב כל עלמין" (מקיף את כל העולמות), וכך לעורר בתוכנו מודעות עמוקה לנוכחותו. גם אם קשה להתמיד במודעות זו, ההתבוננות בה מטביעה בנו רושם עמוק המקל עלינו לעורר אותה מחדש בכל זמן נתון.

(על פי תניא פרק מב)