יום שני: מקור הצלחותינו

משה מזהיר את בני ישראל שלא לקבל את הטוּב שה' משפיע עלינו כמובן מאליו.

ילדים עשויים לעלות על הוריהם בדרכים רבות. לכאורה, הדבר תמוה. אם הילד נולד מאיחודם של אביו ואִמו, כיצד יש בכוחו לגלות יכולות שהם עצמם חסרים אותן? הסיבה לכך היא שאותן יכולות אכן מצויות גם בנפשם של ההורים, אולם הן 'רדומות' ובלתי-פעילות, ודווקא בנפשו של הילד הן מוצאות להן ביטוי פעיל.

בדומה לכך יש להתבונן בעצם העובדה המופלאה שהקדוש-ברוך-הוא כינה אותנו "בנים", הטיל עלינו את השליחות להשלים את תיקון העולם ואף הפקיד בידינו את הכוח לעשות זאת. התבוננות שטחית עלולה להביא אותנו לידי תפיסה מוטעית, שתייחס את הכוח ואת ההישגים שלנו ליכולותינו האישיות - ולא למקורן הא-לוהי.

כדי לשוב אל התפיסה הנכונה, עלינו לזכור את הלימוד הגלום בכינוי "בנים": ממש כשם שילדים יורשים את יכולותיהם מהוריהם, כך גם אנו קיבלנו את כל כוחותינו מהקדוש-ברוך-הוא, ואת כל הישגינו אנו חבים לו.

(על פי התוועדויות תשמ"ג, ד עמ' 1859-1857)