משה מסביר לבני ישראל שאם יקפידו לשמור את כל מצוות ה', ה' ידאג לכל הצרכים החומריים הנדרשים לשם מילוי רצונו.
אילו ה' היה משפיע עלינו מטובו גם כאשר אין אנו ראויים לכך, היינו מרגישים בסופו של דבר בושה. גרוע מכך, הדבר היה מערער את אמונתנו בצדק הא-לוהי, וגורם לנו לחיות את חיינו מתוך בלבול. "חסד" כזה, שלא נקנה בזכות, נוגד את טיבו של חסד אמיתי.
השכר לקיום המצוות הוא כה גדול, עד שהוא לגמרי מעבר לכל פרופורציה לגבי המאמץ הנדרש מאתנו כדי למלא אותן. עם זאת, מהסיבות שצוינו לעיל, ה' קבע כי התגמול על המצוות כן יהיה תלוי במאמצים שלנו. יתר על כן, הוא קבע כי ההענקה של שכרו האין-סופי תלויה במאמץ שישקף את הטבע האין-סופי והבלתי-מוגבל של החסד הזה.
לפיכך, עלינו להיזהר לקיים גם את המצוות הנדמות כקלות, באותה התלהבות ודבקוּת שאנו מקיימים את המצוות שנראות לנו חשובות יותר. כאשר אנו עושים זאת, אנו מפגינים דבקות מוחלטת ובלתי-מסויגת בה'. אנו מראים שמה שחשוב לנו יותר מכול הוא העובדה שנצטווינו על מצוות אלו מפי ה', ולא שיפוטנו האישי לגבי העיקר והטפל בחיים. התמסרות זו מובילה לתגובה א-לוהית דומה: ה' משפיע עלינו מטובו מעבר למדידה המדוקדקת של השכר שאליו אנו ראויים.
(על פי לקוטי שיחות ט, עמ' 75-71)
הוסיפו תגובה