התורה מפרטת את הקרבנות המוקרבים במשכן בדרך קבע, בימי שגרה.
לחמו של ה'
אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי . . . תִּשְׁמְרוּ וגו':
(במדבר כח:ב)
ה' מכנה את הקרבנות "לחמי". כפי שהאוכל מזין את הגוף, כך הקרבנות ממשיכים אור וחיוּת א-לוהיים לתוך העולם שה' ברא. בנוסף, קביעות הקרבנות היומיים מסמלת את הקשר הנצחי בין הקדוש-ברוך-הוא לבין עם ישראל.
התפילות שאנו מתפללים מדי יום ביומו נקבעו כמקבילות לקרבנות התמיד, ומיום שחרב בית המקדש הן מהוות תחליף עבורם. היום, התפילות שלנו הן 'לחמו' של ה'. אם עולה בנו ספק כלשהו באשר לחשיבות תפילותינו, עלינו רק להיזכר בכך שה' רואה אותן כחיוניות לעצם קיומו של העולם. הן חשובות לו ממש כפי שמזוננו היומי חשוב לנו.
(על פי לקוטי שיחות יג, עמ' 104-103)
הוסיפו תגובה