משה מבקש מסיחון מלך האמורי רשות לעבור דרך ארצו. סיחון מסרב, ומשה מוביל את בני ישראל לקרב נגדו ואף כובש חלק מארצו. התרחשות זו חוזרת על עצמה עם עוג מלך הבשן: עם ישראל מביס אותו וכובש את צפון ארץ האמורי, שעליה מלך.
רש"י מצביע על כך כי במקרה של אדום כתוב שמשה שולח מלאכים, אך במקרה של סיחון כתוב שישראל שולח מלאכים, וזאת על אף שבשני המקרים היה מדובר בפעולתו של משה כמנהיגם של ישראל. מתוך כך הוא לומד ש"שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכול" (רש"י). מנהיג אמיתי אינו רק נציג הציבור. חייו של נשיא הדור אינם נחלקים לחיים ציבוריים וחיים פרטיים; הוא משרת הציבור בכל מאודו וזו מהותו.
הזדהותו המוחלטת של המנהיג היהודי האמיתי עם עמו והתמסרותו אליו הופכות אותו לערוץ הנקי, שדרכו משפיע הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל את צורכיהם הגשמיים והרוחניים. לכן, לא זו בלבד שהנשיא מאוחד עם העם, אלא גם העם מאוחד עם הנשיא: העם, גם אם אינו ראוי לכך מצד עצמו, מתעלה למדרגתו של הנשיא וחולק עמו את מודעותו הא-לוהית הנעלית.
(על פי לקוטי שיחות לג, עמ' 136-131)
הוסיפו תגובה