עם ישראל עוקף את ממלכת מואב ופונה צפונה. על גבול מואב וממלכת האמורי אורבים להם לוחמים אמוריים בהרים הגבוהים, אך ה' הורג אותם בדרך נס ובני ישראל ממשיכים צפונה בבִטחה.
לאברהם אבינו הובטחה נחלתם של עשרה עממים: שבעה בכנען, מערבית לנהר הירדן, ושלושה בעבר הירדן המזרחי. על-פי התוכנית הא-לוהית, היו בני ישראל אמורים לרשת את שבעת עממי כנען, כאשר ארצות שלושת העממים הנוספים ייפלו בחלקם רק בימות המשיח. בפועל, בשל סירובם של אדום ומואב להניח לישראל לעבור בגבולם, נאלצו בני ישראל להיכנס אל הארץ דרך ארצות אלו. כך נהפכו היוצרות, וחלקים מן הנחלה העתידית באו לידם של בני ישראל עוד לפני הנחלה שהיתה מיועדת להם בזמן ההווה.
מה שגרם לתפנית זו היה אופיו של הדור החדש שקם לבני ישראל, דור שלא ביקש לשלוח מרגלים לארץ ולא גילה פקפוק כלשהו בהנהגתו של משה. בני הדור הזה גדלו כשהם מוקפים מכל עבריהם בנוכחות ה' ובנסִי החיים במדבר, ולפיכך היו שלמים באמונתם ולא הפעילו שום שיקול דעת אישי כאשר נדרשו לציית לדבר ה'.
אם נצליח להידמות לבני דור המדבר ולעבוד את ה' ללא תנאים, נזכה גם אנחנו לנחול בהווה את הפירות המיועדים לנו בזמן הגאולה העתידית.
(על פי ספר השיחות תש"נ ב, עמ' 550-541; לקוטי שיחות ד, עמ' 1056)
הוסיפו תגובה