משה פונה אל ממלכת אדום בבקשת רשיון-מעבר דרך ארצם בדרך אל ארץ ישראל. האדומים מסרבים, ובני ישראל נאלצים לבצע עיקוף משמעותי כדי שלא להסיג את גבולם.

הנשמה אינה בגלות
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: (במדבר כ:יז)

המסר שמשגר משה למלך אדום הוא המסר שנשמותינו הא-לוהיות צריכות לשגר לעולם הארצי, כל עוד נמשך מסע הגלות ועוד לא הגענו אל מנוחת הגאולה: "אנו עומדות לעבור דרך הגשמיות שלך, אך איננו מתכוונות להשתקע בה ולהפוך את המציאות הארצית לביתנו. כאשר נהיה מלובשות בגוף נדמה, מבחינה חיצונית, לכל שאר העמים; יהיו לנו, למשל, צרכים גופניים שנצטרך לעמול כדי להשיגם; אך אין בכך כדי לטשטש את מטרתנו האמיתית - לזכך ולתקן את העולם כולו. בדרך המלך נלך, ולא ניטה מרצון ה' לא לימין ולא לשמאל!"

כשנשמור אמונים לעצמיותנו הפנימית ולשליחותנו הא-לוהית, נזכה לראות בגאולה השלמֵה ובהפיכתו של העולם כולו לארץ ישראל אחת גדולה - מעון לשכינה.

(על פי לקוטי שיחות יח, עמ' 468)