בארה של מרים היתה למעשה סלע שממנו יצאו מים. כאשר פסקו המים לצאת, הורה ה' למשה לדבר אל הסלע ובכך לחדש את נביעתו. משה פנה בטעות אל סלע אחר, שלא נענה לדיבוריו. כשראו זאת משה ואהרן, חשבו שאולי כוונת ה' היתה שהם יכו בסלע, כפי שעשו בתחילת המסע במדבר (בפרשת בשלח). משה לא שאל את ה' מה לעשות אלא הִכה בסלע, וברצון ה' החלו המים לזרום מתוכו. אמנם, בכך החמיצו משה ואהרן את השיעור שה' התכוון להעביר: אם סלע יכול להיענות בשומעו את דבר ה', קל וחומר אדם בשר ודם. על החטאה של מסר זה נענשו בכך שלא נכנסו לארץ המובטחת.
מנהיגים יהודים צריכים תמיד להתחשב באופן שבו יפרש הציבור את מעשיהם. יהיו אשר יהיו צידוקיהם ושיקוליהם לטווח הרחוק, תגובת הציבור ברגע ההווה מוכרחת להיות גורם מכריע בקבלת ההחלטות שלהם. עליהם לשאול את עצמם: האם החלטה מסוימת תחזק את זיקתם של ההולכים אחריהם אל התורה ואל דרכה, או לא?
באותו האופן, גם אנו צריכים לשקול תמיד את ההשפעה שתהיה למילותינו ולפעולותינו על הדרך שבה יתייחסו הסובבים אותנו לזולתם ועל האופן שבו יתבוננו על התורה.
(על פי לקוטי שיחות כח, עמ' 128-127)
הוסיפו תגובה