ביום הקמת המשכן, ראש חודש ניסן, הורה ה' למשה את דיני טהרתו של אדם אשר נגע במת ונטמא בטומאת מת. טהרתו מתבצעת באמצעות אפר של פרה אדומה המעורב במים חיים (מי מעיין). האדם הטמא מתחיל לספור שבעה ימים והכהן מזה מן המים על הטמא ביום השלישי ופעם נוספת ביום השביעי. ביום השביעי טובל הטמא במקווה טהרה וברדת הלילה הוא נטהר לגמרי.

ביטול ורחמים מצילים ממוות
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וגו': (במדבר יט:יב)

מבחינה נפשית, 'טומאת מת' היא מצב של חוסר חיות או דיכאון. שבעת ימי ה'טהרה' ממצב זה מסמלים את תהליך התשובה המתבצע בתוך שבע מידות הלב. באופן מיוחד, עלינו לעורר לחיים את המידות השלישית והשביעית (המקבילות לימי ההַזאָָה): מידת הרחמים ומידת השפלות.

בהַזאַָת היום השלישי אנו מעוררים את מידת הרחמים על נפשנו על-ידי כך שאנו מתעמקים בסבל ובכאב הנובע מריחוקה של הנפש מהמודעות הא-להית. תהליך זה מעורר אותנו להתחזק בלימוד התורה ובקיום המצוות. בהַזאָת היום השביעי אנו מעוררים את מידת השפלות בכך שאנו חשים כיצד עודף ההתעסקות שלנו בעצמנו הוביל אותנו למצב כה שלילי. ככל שנתרחק מה'אֶגו' ומתחושת היֵשות כך נפתח את עצמנו יותר לתודעת הא-להות שתשפיע בנו תוספת חיות ומרץ רוחניים.

(על פי לקוטי תורה ג, סא ג-ד)