יום רביעי: קביעותו של הארעי

כשה' רוצה לאותת לבני ישראל להמשיך במסעם, הענן השורה על המשכן מתפשט על פני כל המחנה. כאשר העם מתחיל בתנועתו, הענן משמש לו כמורה-דרך.

בני ישראל אף פעם לא ידעו כמה זמן יהיה עליהם להישאר בכל תחנה. כל עצירה היתה יכולה להימשך יום, יומיים, חודש או אפילו שנים אחדות. מכל מקום, בכל חניה היו מקימים את המשכן, כדי שלא תתבטל עבודתו אפילו ליום אחד.

דבר זה מלמד אותנו שני שיעורים חשובים. השיעור הראשון הוא, שמי שמוביל אותנו בכל מסעותינו בחיים, הארציים והרוחניים גם יחד, הוא ה'. כך, גם אם מוטלת עלינו האחריות לתכנן את צעדינו, בה בעת עלינו לדעת שרק ה' יודע מתי אנו באמת אמורים לעזוב תחנה אחת בחיינו ולעבור לתחנה הבאה, והוא דואג לכך שהדברים יתנהלו כרצונו.

השיעור השני הוא, שאנו לא צריכים להקפיא את חיינו כאשר אנו מגיעים לתחנה הנראית לנו זמנית בלבד. כיוון שה' נמצא בכל מקום בכל רגע, עלינו להתחבר אליו בכל מקום ובכל רגע - אפילו אם לא נבלה שם יותר מזה. גם יום אחד יכול להפוך למשכן המגלה את ה' ומביא את אורו לעולם.

(על פי לקוטי שיחות ב, עמ' 687)