יום ראשון: שלהבת הנשמה

חז"ל מספרים שדעתו של אהרן, נשיא שבט לוי, חלשה עליו כיוון שלא זכה להיכלל בין נשיאי השבטים שהתנדבו לחנוכת המשכן. אמנם, הקדוש-ברוך-הוא ניחם אותו באומרו לו כי "שלך גדולה משלהם" - מעלת הדלקת הנרות חשובה יותר.

התורה מתייחסת להדלקת הנרות בביטוי מיוחד: "להעלות את הנרות". לביטוי זה משמעות מעשית: להבעיר את הפתילה עד שהשלהבת הניצתת בה עולה מאליה, ללא תלות בגפרור. מבחינה רוחנית, הדבר מלמד אותנו על האופן שבו עלינו להצית את 'להבת' נשמתנו או את זו של אחרים: אין להסתפק בניצוץ אחד, אלא יש להתמסר ולהשקיע, להיות נוכחים, לטפח את שלהבת הנשמה עד שתתייצב, תעלה מעלה ותפיץ את זוהרה לכל עבר.

(על פי לקוטי שיחות ב, עמ' 317-316)