בברכתו לנפתלי אמר יעקב כי נחלתו תניב פירות במהירות ובקלות, ממש כאיילה במרוצתה.
בברכותיהם, המשילו יעקב אבינו ומשה רבנו כמה מהשבטים לבעלי-חיים - חלקם לחיות פרא (יהודה לאריה, דן לנחש, בנימין לזאב) וחלקם לחיות בית (יששכר לחמור, נפתלי לאילה, יוסף לשור). את השבטים שנמשלו לחיות פרא מאפיינת אהבה עוצמתית לה' ותשוקה להימלט מכבלי הארציות כדי לדבוק בו. את השבטים שנמשלו לחיות בית מאפיינת השלמה עם מסגרת החיים הארצית, שאנו מצווים לחשוף את הא-לוהות המסתתרת בה.
לאחר גמר הברכות אומרת התורה על יעקב, "ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם." משמעותו של פסוק זה היא שיעקב העניק לכל אחד מהשבטים גם את הברכות שניתנו לכל השבטים האחרים. כך, כל שבט שומר על איכותו הייחודית במסגרת המכלול של העם היהודי, ובה בעת נושא בקרבו גם את תכונותיהם של השבטים האחים.
משמעות הדבר היא שכל אחד מאתנו נושא בקרבו את תכונותיהם של שני סוגי החיות – את היכולת לפרוץ את כבלי העולם יחד עם היכולת להתמסר לעבודה בתוכו. עלינו לגלות מהו ייעודנו העיקרי, ובה בעת לאזנו בידי הבחינה ההפוכה.
(על-פי אור התורה בראשית ה, תתרצב א - תתרצג א)
הוסיפו תגובה