יום שלישי: קדימה בזמן, קדימה במעלה

יעקב הפתיע את יוסף בשנית כאשר הקדים את אפרים למנשה, האח הגדול.

שני בניו של יוסף הם סמל לשתי גישות ביחס לעולם הסובב אותנו: מנשה מסמל את מחויבותנו לשמור עצמנו מפני השפעות שליליות, בעוד אפרים מסמל את מחויבותנו להשפיע על סביבתנו, ולגאול את העולם ואת עצמנו מהגלות שבה אנו נמצאים. כיוון שהשמירה על עצמנו קודמת ליציאה להשפיע על העולם, יוסף כינה את בנו הראשון מנשה ואת השני אפרים. גם כשהביא את בניו אל אביו, הגיש אותם אליו באותו סדר, בציפייה לקבל ברכות בהתאם.

יעקב הפתיע, שׂיכל את ידיו והחליף את הברכות. בכך העביר את הדגש מסדר הזמן אל סדר המעלה והחשיבות: ההתגוננות מהשפעת הסביבה (מנשה) קודמת בזמן להשפעה עליה (אפרים), אולם פחותה ממנה במעלתה. סוף-סוף, תכלית הגלות היא להפוך את העולם הארצי לא-לוהי, ובמובן זה אפרים הוא הבכור, לא מנשה.

כאשר אנו מתמודדים עם השלילי שבחיינו, עלינו לזכור שהשמירה על עצמנו – הקודמת ליציאתנו להשפיע – היא בסופו של דבר אמצעי בלבד. התכלית היא שנזכה, על-ידי השמירה, להיות משפיעים המעצבים לטובה את סביבתם.

(על-פי לקוטי שיחות טו, עמ' 434 -432; ה, עמ' 459 והלאה. רש"י על בראשית כה, כו. לקוטי שיחות כ, עמ' 242-241)