יום ראשון: שמחת אמת

חז"ל מלמדים כי שנותיו האחרונות של יעקב, שאותן בילה במצרים, היו הטובות ביותר בחייו.

חז"ל אומרים ששנותיו הטובות ביותר של יעקב היו שבע-עשרה השנים האחרונות של חייו במצרים, אולם הדבר קשה. יעקב חש בוודאי שמחה עצומה על איחודו המחודש עם יוסף בנו, אך למרות זאת קשה להבין כיצד שנותיו בקרב עובדי האלילים במצרים היו הטובות בחייו.

אולם, אם נתבונן מקרוב בהיבטים השונים של החיים במצרים, נמצא שהיה בהחלט מקום לשמחה. הסביבה הקשה זימנה לבית יעקב אתגרים רוחניים לא פשוטים, ויעקב שמח שמחה גדולה כשראה כיצד צאצאיו מתמודדים עם אתגרים אלה היטב. מצד מסוים, דווקא סביבה זרה ועוינת מחשלת את נפשו של יהודי וממלאת אותו בכוחות ובחוסן מוסרי שאינם מופיעים בסביבה מוגנת וחפה מעימותים מורכבים. כשראה יעקב את הכוחות המתגלים בזרעו, ידע שיש מי שימלא את מקומו בשליחותו הא-לוהית לאחר פטירתו.

לא פעם אנו מוצאים עצמנו ב'מצרים' – מקומות או מצבים שבהם אנו מוקפים בחשיכה רוחנית. אולם, כמו יעקב ומשפחתו, בכוחם של לימוד תורה וחיזוק אמונה, אנו יכולים להגן על עצמנו מפני החשיכה, ואף לגלות בה פינות מוארות של קדושה.

(על-פי לקוטי שיחות י, עמ' 166-160)