יום חמישי: כוח הנשיות

לאחר הפיכת סדום ועמורה עבר אברהם מחברון לארץ פלשתים. אברהם היה בן מאה שנים, שרה אשתו היתה בת תשעים, ובגיל זה נולד להם סוף-סוף בנם, יצחק. במקביל החל ישמעאל – בנו של אברהם מהגר השפחה – להתנער מהחינוך שקיבל בבית אביו. כדי להגן על יצחק מהשפעתו הרעה דרשה שרה את גירוש הגר וישמעאל. אברהם התנגד לכך, אך הקדוש-ברוך-הוא קבע: "כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה."

ככל שנביא קשוב יותר למציאות כן ראייתו הנבואית תהיה גבוהה יותר. אברהם התבונן על העולם מתוך מבט רוחני מרומם, ומשום כך היה – במידה מסוימת – פרוּש ומנותק ממנו. כך, לא ירד לעומק קלקולו של ישמעאל ולא הכיר בהכרח לגרשו מן הבית. שרה, לעומת זאת, היתה מעורבת יותר בענייני העולם, ודווקא משום כך היה כוח נבואתה גדול יותר. היא ידעה את אשר לפניה, והבינה שישמעאל ויצחק אינם יכולים לדור תחת קורת גג אחת.

תורת הקבלה מגלה שבימות המשיח תהיה ה"נוקבא" (היסוד הנקבי במציאות), למעלה מן ה"דכורא" (היסוד הזכרי), ואף תשפיע עליו. אברהם ושרה, שעמדו במדרגה גבוהה ביותר, זכו לטעום בחייהם את טעמה של המציאות הזו – העתידה להתגשם במהרה בימינו, שנים רבות לאחר הסתלקותם. משום כך, הורה ה' לאברהם "לשמוע בקולה" של אשתו.

ככל שאנו מתקרבים לימות הגאולה, כולנו, גברים כנשים, צריכים לקבל בברכה ובכבוד את פריחת הכוח הנשי בעולם. עלינו להכיר בכך שדווקא התנסותה החווייתית העזה של האישה בחיים הארציים (המתבטאת בראש ובראשונה ביכולתה להרות, ללדת ולהניק) מעניקה לה מדרגה גבוהה יותר של תבונה רוחנית.

(על-פי לקוטי שיחות א, עמ' 31)