ניסיונו הבא של אברהם היה קשור באחיינו, לוט, שליווה אותו לארץ כנען. צדיקותו של אברהם היתה רבה מדי עבור לוט, והם החליטו לפנות לדרכים שונות. לוט התיישב ליד ים המלח. לאחר זמן פלשו כמה צבאות לאזור מושבו ושבוּ שבויים רבים, בתוכם לוט עצמו. אברהם, ששמע על כך, יצא להצילו. לאחר מרדף מזורז הביס באורח נס את הפולשים הרבים והחזקים, ומשלל המלחמה העניק מעשר למלכיצדק מלך שלם (המזוהה, לדברי חכמים, עם שם בן נח).
בכך שאנו הולכים בעקבות אברהם אבינו ומקיימים מצווה זו גם בכספים שלא הרווחנו בעמל, אנו ממחישים בחיינו כיצד ה' גומל לעושים את רצונו. באופן זה נזכה גם אנו להפיץ את ההכרה בחסדי ה' בכל מקום בעולם, ממש כאברהם אבינו.
מצוות ה"מעשר" מבטאת את המודעות שלנו לכך שכל רכושנו שייך בעצם לה', ולפיכך יש להשתמש בו למטרות קדושות בלבד. רצונו של האדם לצבור עושר הוא טבעי, ועם זאת – ככל שאנו מפנימים את ערכי התורה, כך אנו שואפים להפוך את העולם למקום א-לוהי יותר ולכן אנו מוסיפים במצוות הצדקה ובמתן המעשׂרות.
כל זאת בנוגע להון שאנו צוברים בכוחות עצמנו, אך מה בנוגע לעושר שלא אנו הרווחנו? לעושר כזה אנו עלולים להתייחס אחרת, ביתר קלות ראש ופזרנות. בכך שעישר את שלל המלחמה – רכוש שקיבל באורח נִסי מלמעלה – לימד אותנו אברהם שמה שנכון לגבי הממון שהרווחנו בזיעת אפנו, נכון גם לגבי ממון שבא לנו בלא טורח.
ה' הבטיח לגמול לנו עשרות מונים על הפרשת המעשרות. למעשה, הוא אף הפציר בנו לבחון אותו בכך. בכך שאנו נלך בדוגמת אברהם ונקיים מצווה זו גם לגבי הכספים שלא הרווחנו בעמל, נזכה שחיינו ימחישו את ברכותיו של אברהם ונוכל גם אנו לראות כיצד ה' גומל לעושים את רצונו. באופן זה נזכה גם להפיץ את ההכרה בחסדי ה' בכל מקום בעולם, כאברהם אבינו.
(על-פי לקוטי שיחות ה, עמ' 68-76)
הוסיפו תגובה