יום שני: ירידה צורך עליה

הניסיון הראשון שאברהם התמודד עמו בארץ המובטחת היה הרעב שהחל מיד עם הגיעו, ושהכריח אותו לרדת מהארץ למצרים.

אברהם נענה לציווי האלוקי ושם פעמיו אל הארץ המובטחת, שם יפיץ את בשורת האמונה בא- ל אחד. למגינת לבו, כפתה עליו המציאות לעכב את הגשמת החזון הגדול ולהגר לפי שעה אל מעוז האלילות הגדול ביותר בעולם – מצרים. מי שניפץ את אלילי אביו נאלץ לשחר לפתחה של אותה סביבה תרבותית שכנגדה יצא, חברה שלעגה לכל ערכיו.

אמנם, עד מהרה התהפכה התמונה. המצרים, שנענשו על לקיחתה של שרה, נאלצו לבקש את רחמיו של אברהם, והוא מצא עצמו שב לארץ ישראל עשיר ומפורסם יותר מכפי שהיה בטרם ירד למצרים. חז"ל מספרים שלקח עמו גם את הנסיכה המצרית, הגר בת פרעה, שהעדיפה חיי משרתת פשוטה בביתו על מנעמי הארמון המצרי.

במבט לאחור, התברר שהנסיגה במצבו של אברהם היתה למעשה שלב נוסף בהתקדמותו – ירידה צורך עלייה. הלקח עבורנו: אל לנו לפחד מהעולם – לא העולם שמחוצה לנו ולא העולם הפנימי של המאוויים, הפחדים והדעות הקדומות שבתוכנו. מרגע שגמלה בנו החלטה להישמע לקריאת "לך לך" ולצאת למסע אל עצמיותנו הגבוהה, אין אנו מוגבלים עוד למידותינו האישיות; גם מה שהיינו מחשיבים לנסיגה ונפילה עתיד להתגלות לנו בהמשך הדרך כחלק בלתי- נפרד ממסע הגילוי של שליחותינו הא-לוהית בעולם.

(על-פי לקוטי שיחות ה, עמ' 63 -58)