יום ראשון: האני האמיתי

לאחר פיזורה של האנושות בעקבות מגדל בבל, רק בודדים שמרו על מסורת המוסר והמונותיאיזם. בתגובה למאמציו של אברהם לשוב ולהעמיד את אמונת הייחוד על תלה, מודיע לו הקדוש-ברוך-הוא שהוא נבחר לייסד את עם הסגולה. אברהם מצטווה להתיישב בארץ המובטחת, ארץ כנען.

מאמציו של אברהם להפצת המודעות הא-לוהית היו מרשימים ביותר, אך עם זאת – מוגבלים. כאשר דיבר באוזני הבריות, נבעו דבריו מתוך אמונתו הפרטית ותבונתו האישית.

כל זה השתנה ברגע שבו שמע את קול ה' מדבר אליו. משמעותן העמוקה של אותן מילים ראשונות שאמר לו, "לך לך", היא: "לך אל עצמך, אל האני הנעלה והאמיתי שלך, זה שאינך יכול להגיע אליו בכוחות עצמך." ציווי זה הפך את אברהם לאדם המסוגל להתקדם אל מעבר ליכולותיו הפרטיות.

בפרשת נח הוסבר כי המבול חידש בעולם את האפשרות לתקן את עוולות העבר ולעצב מחדש את חיינו, אפילו לאחר טעויות הנדמות כבלתי-הפיכות. הציווי שניתן לאברהם בפרשתנו מעלה אותנו למדרגה גבוהה לאין-ערוך. הוא מאפשר לנו לשוב לא רק אל עצמיותנו הראשונה, אלא גם אל עצמיותנו המקורית – אל האני הנעלה והאותנטי שלנו, שייתכן כי לא היינו מודעים כלל לקיומו. מסע היכרות זה עם האני הגבוה הוא אין-סופי: עם כל עליית מדרגה אנו נחשפים למרחבים חדשים של חיבור בין נשמתנו לבין בוראה.

(על-פי ליקוטי שיחות כ, עמודים 58-60, 301-308)