שאלה:

לפני כמה ימים היה מישהו שכינה קבוצה גדולה של יהודים מסורתיים ודתיים בשם "מנשקי מזוזות". הוא ניסה ללעוג לנו, אני מנשקת מזוזות וגאה בכך!

אבל איפה באמת כתוב שחייבים לנשק את המזוזה?

תשובה:

האמת היא שלא כתוב שחייבים לנשק את המזוזה, אבל זה מנהג חיובי עם הרבה סיבות טובות לכך...

כבר בתלמוד1 אנחנו מוצאים סיפור על מישהו שהניח את ידו על המזוזה לפני שהוא יצא מהבית. היה זה אונקלוס, בן למשפחת מלוכה רומאית שהתגייר וברח לארץ ישראל. הקיסר הכועס שלח אחריו גדוד חיילים לאסור אותו ולהשיבו לרומי, וכשהוא יצא מהבית הוא הניח את ידו על המזוזה. החיילים המסוקרנים רצו להבין מדוע הוא עשה זאת הוא הסביר להם על חשיבותה של המזוזה ועל הקשר המיוחד בין אלוקים ועם ישראל. הדבר השפיע עליהם והם החליטו להתגייר ולהישאר בארץ.

בהתאם לכך נכתב בספר ההלכות המפורסם "שולחן ערוך2 ":

"יש אומרים כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה ויאמר: ה' ישמר צאתי3 וכו'. וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה." בספר קיצור שולחן ערוך4 הוא מציין ש"לפי שהמזוזה היא להזכיר יחוד שמו יתברך, לכן כשיצא מפתח ביתו וכן כשנכנס ינשק אותה."

בשם האר"י הקדוש מובא5 שלפני שיוצאים מהבית יש להניח את אצבע האמה (האצבע האמצעית) על האותיות שד-י שבמזוזה ולנשק אותה, ולהתפלל לה' שישמור ויציל אותנו מהיצר הרע. ובבתים רבים תוכלו למצוא הורים שעוזרים לילדים לנשק את המזוזה לפני שהולכים לישון. הרבי מליובאוויטש זצ"ל ציין6 שהדבר מזכיר לילדים ש"ה' אחד" והוא ישמור עליהם תמיד.

מנשקים כשאוהבים

אז מצאנו כמה מקומות בהם מוזכר המנהג לנשק את המזוזה. האמת היא שאפילו בלי כל הציטוטים האלו, אנחנו יודעים טוב מאוד למה אנחנו עושים את זה: מנשקים כשאוהבים.

בדיוק כמו שאימא לא צריכה שיגידו לה לנשק את הבן שלה... הנשיקה היא הביטוי הכי עוצמתי שיש לאהבה. וכשאנחנו רואים את המזוזה – או את ספר התורה7 , התפילין, הטלית או הסידור – אנחנו נזכרים בבורא העולם, באהבה שלנו אלינו ובאהבה שלנו אליו, והנשיקה מתפרצת מאליה. אנחנו לא מנשקים חפצים; אנחנו מביעים אהבה לאלוקים.

עצוב לראות יהודי שלא מבין זאת ואף מזלזל בכך.

מצד שני, בדיוק כמו המזוזה, גם בתוך תוכו של כל יהודי יש נשמה אלוקית, "חלק אלוקה ממעל ממש". וגם אם הוא לא מודע לכך, גם הוא תמיד מחובר לבורא העולם.

אז נמשיך להראות את אהבתנו. למזוזה, לספר התורה, וגם ליהודי.