שאלה:
אני תמיד אוהבת לנשק את המזוזות בכל בית אליו אני מגיעה. שמתי לב שיש כאלו ששמים את המזוזה בצורה ישרה (זקופה), ויש כאלו ששמים אותה באלכסון.
מי צודק ומי טועה?
תשובה:
שניהם צודקים! יש דיעות שונות כיצד לקבוע את המזוזה. לך הזדמן להיות בבתים שנהגו לפי דיעה אחת ובבתים שנהגו לפי דיעה אחרת.
מהיכן נובעת המחלוקת?
התלמוד1 מתאר כיצד יש להניח את המזוזה וקובע שאם היא הונחה "כמין נֶגֶר" היא פסולה. מהו, אכן, אותו נגר?
הרוב המכריע2 של הפרשנים סבור ש'נֶגֶר' הוא הפין של הבריח ששוכב בצורה מאוזנת, לרוחב הפתח. לפיכך, אם אסור לקבוע כך את המזוזה, עלינו לקבוע אותה כשהיא עומדת זקופה לגובה הפתח.
אבל ישנה דעת מיעוט3 המזהה את ה'נגר' כ'יתד' של אוהל, שתוקעים אותו בקרקע וקושרים אליו את בחבלים את היריעות. היתד נעוץ בצורה מאונכת, כמובן, ואם במצב כזה המזוזה פסולה, יש לקבוע אפוא את המזוזה בצורה מאוזנת.
להלכה4 הוכרע כשיטת הרוב ושיש להניח את המזוזה בצורה מאונכת. כך הוא אכן מנהג ספרד ועדות המזרח. אולם הפסיקה האשכנזית5 קבעה שיש להתחשב גם בדעת המיעוט, וכדי לצאת ידי חובה לפי שתי השיטות צריך להניח את המזוזה בצורה נטויה, אלכסונית מעט, כך המזוזה היא לא מאונכת וגם לא מאוזנת. כך הוא המנהג בעדות אשכנז ובקרב יהודי מרוקו.
מאחר והשיטה העיקרית היא שיטת הרוב, שהמזוזה צריכה להיות זקופה – לכן לא קובעים את המזוזה ממש באלכסון אלא בנטייה קלה בלבד כך שהיא יותר זקופה מאשר שוכבת.
לקריאה נוספת: למה מנשקים את המזוזה?
צפו בסרטון: איך קובעים מזוזה?
השלום אצל היהודי נמצא בכניסה לביתו
במזוזה
שאינה זקופה עד הסוף
אלא משפילה ראש משהו בפני כל באי ביתו
מכאן שאין עוד חיים על שום כדור אחר
שגם הכדור שלנו מוטה מעט
ומסתובב בהשתחוויה תמידית לבוראו
אלא אם ישנם עוד כדורים שאצילותם היא ענווה
מכאן שכדי שהאדם יתקיים צריכים לפשרה
זקוף יתר על המידה, גאווה ורהב
שוכב כבטלן, גם אין בו חפץ
ענווה היא ברכה. וברכה לשלום היא קידה
והשלום הוא הַפְּשָׁרָה הוא הַפְשָׁרָה
הַפְּשָׁרָה לאחר שהופשרה, חייבת להיות סטטית
קבועה כמו המזוזה בבית היהודי.
רק לנשק מרחוק, לגעת זה להתנער מהפשרה
כי ברגע שאתה מזיז/ משנה משהו בַּפְּשָׁרָה
היא רוֹשֶׁפֶת אש: