להלשין או לא?

כבוד הרב,

לאחרונה שמתי לב שבמקום העבודה שלי יש עובדים רבים שעושים דברים לא בדיוק חוקיים – הם קוראים לזה "התחום האפור". העובדים הכי מוצלחים בחברה אומרים שלא ניתן להתקדם בלי להיות "יצירתיים".

לדעתי זה ממש לא חוקי ולא אתי ואני רוצה לדווח על כך להנהלה, אבל אני חושש שבגללי אנשים יאבדו את מקום העבודה שלהם.

אז מה עושים?

תשובה:

אני מבין את ההתלבטות שלך. לא קל לעמוד מהצד ולראות אנשים מתנהגים בצורה לא מוסרית, אך כפי שציינת, בטרם תנקוט פעולה כלשהי, תרצה לוודא שלא תהיינה לה תוצאות לא רצויות.

חוקרי האתיקה המודרניים עוסקים רבות בשאלה באילו נסיבות יש לדווח על מעשיהם של אחרים. בדרך כלל הם מנסים לאזן בין הנאמנות והמחויבות של עובד למעסיקו מצד אחד, לבין חופש הביטוי והחובה לנסות לעצור מעשי שחיתות, מצד שני.

כפי שנראה, ליהדות יש נקודת מבט אחרת לחלוטין. למעשה, הביטויים "חופש הביטוי" וכן "נאמנות למעסיק" כפי שאנחנו מבינים אותם, אינם קיימים כלל במחשבת התורה.

אולם, בטרם נדון בנושא מסירת מידע מרשיע על פעילות אדם אחר בארגון, הבה נתבונן ראשית בכך שיתכן כי ההלכה דורשת שקודם כל נפנה אל מבצע העבירה באופן אישי.

החובה להוכיח אדם שעבר עבירה

אם ראית שחבריך עושים משהו לא ראוי, התורה דורשת ממך לפנות אליהם ישירות ולהוכיחם על כך. כפי שאומר הפסוק, "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא."1 חובת ההוכחה מוטלת עליך אפילו אם העבירה שהם עושים היא בין אדם למקום ואין לה כל השפעה על אחרים, ונאמר כי עליך להוכיח אותם עד שהם יצעקו עליך!2

עם זאת, ההלכה נותנת מגוון חריגים לחוק זה.

ראשית, החובה תופסת רק לגבי מכרים קרובים או חברים שאתה מרגיש נוח איתם (אפילו אם הם לא בהכרח יקשיבו לך). אם עושי העבירה אינם ידידיך, סביר מאוד שתוכחתך רק תגרום להם לשנוא אותך או לנקום בך (שני דברים אשר בפני עצמם מהווים איסורים בתורה).3

שנית, אם א). החטא לא נעשה בכוונה תחילה4 ; ב). אינו מהווה הפרת איסור מן התורה; ו-ג). אתה מאמין שהאדם לא ישעה לתוכחתך, אינך צריך לנזוף בעובר העבירה ולהוכיחו.5

לבסוף, אם הוכחת האדם תגרום לך הפסד כספי, אינך מחויב לעשות זאת.6

בסיטואציה אידיאלית, עוברי העבירה הם ידידיך, ואחרי שניגשת אליהם בנימוס והוכחת אותם על מעשיהם, הם ייווכחו כי מעשיהם שגויים ויתקנו את דרכיהם. למרבה הצער, בדרך כלל הדברים מתרחשים אחרת.

עד כאן עסקנו במקרים בהם לא נגרם כל נזק לאחרים, ויתכן כי תוכל להתעלם מכך ולא לעשות דבר.

כעת נעבור לשאלתך: מה עושים אם יש צד שלישי לו נגרם נזק פיזי או כספי? במקרה כזה, התורה עשויה לדרוש ממך לדווח לאחרים כדי שאפשר יהיה לנקוט צעדים לתיקון המצב.

מסירת מידע מרשיע על אחרים בארגונך

באופן כללי, אסור לומר "לשון הרע" (דברים רעים על מישהו אחר), אפילו אם הדברים הם אמת. כמו שנאמר בפסוק: "לא תלך רכיל בעמיך לא תעמוד על דם רעך אני ה'."7 למעשה, במקרים מסויימים אמירת לשון הרע יכולה לכלול 31 עבירות!8

אף על פי כן, במקרה שבה העבירה תגרום לאחרים נזק גופני9 או כספי10 , מוטלת עליך חובה לדווח על המעשה.

אך ההלכה מבדילה בין החובה לדווח על פגיעה פיזית שיכולה לסכן חיי אדם, לבין החובה לדווח על פגיעה כספית.

אם אתה יכול להציל אנשים מסכנה פיזית, עליך לעשות זאת אפילו במחיר הפסד כספי שלך11 : "לא תעמוד על דם רעך."12 אבל אם מדובר רק בנזק כספי, אינך חייב לעשות זאת במידה והדבר יפגע בך. עם זאת, יש לשבח את מי שבוחר לדווח על פגיעה כספית גם במחיר נזק אישי שלו.13

זה לא לשון הרע?

ה"חפץ חיים"14 מביא כמה כללים כדי להימנע מאיסור אמירת לשון הרע:

· מטרתה של חשיפת העבירה חייבת להיות תועלת לגיטימית, כגון תיקון העוול שנעשה לקורבן.

· אתה חייב להיות בטוח שהמידע שיש לך ביחס לעבירה הוא נכון עובדתית, וכן עליך לדעת בבטחה כי האדם עליו אתה מלשין אכן אשם.

· מותר לך לדווח רק על העובדות הרלבנטיות בצורה אובייקטיבית, בלי הגזמה; שכן כל הפרזה והגזמה מפרה את האיסור על אמירת דברי שקר וכזב.

· לפני שתספר לאחרים, קודם עליך למלא את חובתך להוכיח את עוברי העבירה בעצמך (כמפורט לעיל).

· אין למסור מידע מיותר שלא נועד למטרת מניעת הנזק.

אנשים המוסרים מידע על שחיתות לה היו עדים עומדים בפני דילמה קשה: האם עליהם לחשוף את מעשי העבירה ולהתמודד עם התוצאות, או לשתוק? החברה המודרנית לא התייחסה יפה במיוחד לאנשים שמסרו מידע מרשיע על אנשים בארגונם. למרבה הצער, רבים מפוטרים מיד ממקום עבודתם עקב הדיווח, או שנמנע מהם קידום במקום העבודה. אף על פי כן, במקרים רבים התורה דורשת מאתנו לדווח לרשויות המתאימות כאשר אדם עושה משהו לא חוקי.

אני מקווה שנתתי לך כיוון כללי בנוגע לשאלתך. עם זאת, יש לדון כל מקרה לגופו ואני ממליץ שתתייעץ עם רב מקומי בטרם תפעל.

בהצלחה!