בהתוועדות חסידית, שנערכה בחג הפורים שנת תשי"ד (1954), ביקש הרבי מהחסידים לצאת מההגבלות ולהתרומם לרמות רוחניות נעלות יותר, ובהקשר לכך הוא סיפר את הסיפור הבא:

אבי עליו השלום (רבי לוי יצחק שניאורסאהן) שימש כרב בעיר יקטרינוסלב (כיום היא נקראת דניפרופטרובסק). בשל היותו חסיד חב"ד, היו תושבים שלא נמנו עם עדת החסידים שלא ראו זאת בין יפה.

יום אחד קיבל מושל המחוז הלשנה כי הרב החסידי הוא אדם שמשתכר וקורע בגדים וכי יש לפטר אותו לאלתר. המושל המודאג שלח פקיד לבדוק את הנושא והוא הופיע בביתינו, שם הוא גילה את אבי יושב ולומד ללא אף שתיה חריפה ("משקה") על השולחן...

הפקיד סיפר לאבי על ההלשנה ואבי לא הבין במה מדובר.

לבסוף התברר שזמן מה קודם לכן, בי"ט בכסלו, נערכה התוועדות חסידית שנמשכה עד השעות המוקדמות של הבוקר. אבי חזר דברי חסידות רבים וכולם היו במצב רוח מרומם. בסוף ההתוועדות פצחו המשתתפים בריקוד, ובאותם ימים נהוג היה להוריד לפני הריקוד את הסירטוק, הלא הוא הבגד החסידי אותו לובשים מעל הבגדים. אחד הנוכחים התמהמה מעט ואבי "עזר" לו כך שהשרוול נשאר בידו של אבי והסירטוק נשאר אצל אותו אדם...

באותה התוועדות לימד הרבי את חסידיו מסר חשוב לחיים:

למרות שרק בחג הפורים נאמר שעל האדם לשתות "עד דלא ידע", הרי המטרה היא לא השתייה והשכרות עצמן אלא היציאה מהמדידות וההגבלות של האדם למקום רוחני נעלה יותר. ומסר זה חשוב בכל יום ויום במשך השנה.