ב"ה

כבר מהרגע הראשון, הסיפור מושך את תשומת ליבנו: אדם נפטר בגיל צעיר בהרבה מהגיל המקובל בדורו; אבל הוא בכלל לא מת, אלא נעלם.

סיפור מתח, אתם חושבים לעצמכם? בכלל לא. דווקא מדובר בסיפור מרתק שמובא בספר בראשית בפרשת בראשית, ומבואר באופנים שונים בידי רבים ממפרשי המקרא.

רשע, צדיק, או בכלל מלאך? כדי להכיר את דמותו של חנוך, כל שעליך לעשות הוא להצטרף למסע קצר לאורך שנות ספרות יהודית; מספר הספרים בו מוזכר חנוך במילים ספורות, עבור במדרשי התנאים והאמוראים, דברי הגדולים הראשונים וממשיכיהם האחרונים, ועד לביאורה המחודש של תורת החסידות.

סיפורו של חנוך בספר בראשית

חנוך היה אחד מבני האדם הראשונים בעולם. בסוף פרשת בראשית1 התורה מפרטת רשימה של עשרה דורות מאדם הראשון ועד לנח, בן אחר בן, כשהיא מציינת את הגיל בו נולד הילד של הדור הבא, ואת מספר שנות חייו.

חנוך בן ירד, הדור השביעי לאדם הראשון, בולט בעיקר בגיל הצעיר שבו הסתיימו חייו - שלוש מאות וששים וחמש שנים. בימינו זה נחשב המון, אולם גילם של אבותיו ובניו מצויין בתורה בפירוש ומסתכם בממוצע של כשמונה מאות שנים; חנוך חי פחות מחצי מזה.

וכך מתמצתת התורה את חייו של חנוך לארבעה פסוקים:

ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח. ויתהלך חנוך את האלוקים אחרי הולידו את מתשולח שלש מאות שנה, ויולד בנים ובנות. ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלוש מאות שנה (365). ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו, כי לקח אותו אלוקים.

צעיר ביחס למי?

אגב גילם המופלג של בני אותו הזמן, מעניין לציין את הסברו של הרמב"ן2 לאריכות הימים באותה תקופה. לדעתו, עובדת היותו של אדם הראשון "מעשה ידיו של הקדוש-ברוך-הוא" היא הגורם להיותו חסון פיזית, ובניו שאחריו גם הם נולדו בדומה לו. אך המבול גרם לשינויי אקלים קיצוניים בעולם (ובלשונו: "נתקלקל עליהם האוויר"), שהפך לכזה שאינו מאפשר חיים ארוכים כל כך.

לעומתו, הרמב"ם3 סובר שכבר באותו פרק זמן (אלף וחמש מאות השנים הראשונות לבריאת העולם) הייתה תוחלת החיים נמוכה יותר. רק אלו שתוחלת החיים שלהם הוזכרה במפורש במקרא, חיו חיים ארוכים.

כך או כך, ניתן לקבוע בפירוש שימי חייו של חנוך היו קצרים יחסית. זאת משום שגם לדברי הרמב"ם היה חנוך חריג בין אלו ששנות חייהם הוזכרו במפורש.

צדיק או רשע?

בעוד המקרא לא מספר לנו מה עשה חנוך בחייו, הוא מציין כי הוא מת בגיל צעיר "כי לקח אותו האלוקים".

אבל מדוע?

קיימים לכך הסברים שונים.

במדרש4 מובאת דעה המציינת שחנוך היה רשע ולפיכך נגזר עליו למות בגיל צעיר. דיעה אחרת במדרש5 אומרת שלמרות שחנוך היה נוטה ליפול ולחטוא, המוות שלו לא היווה "עונש", אלא דווקא סוג של "פרס", שנועד למנוע ממנו לחטוא. בלשון המדרש: "חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו".

רש"י בפירושו על התורה6 מציג הסבר דומה: "מיהר הקדוש-ברוך-הוא וסילקו והמיתו קודם זמנו" מכיוון שהיה "קל בדעתו לשוב ולהרשיע".

לעומתם, הרלב"ג7 והאבן עזרא8 שניהם רואים בחנוך צדיק שנפטר בגיל צעיר לאחר שהשלים את כל תפקידו בעולם ומשכך, לא היה לו צורך להמשיך ולחיות בו והוא נלקח לבית עולמו.9

"לקח אותו האלוקים"

ואולי חנוך בכלל לא מת?

בעוד על שאר האנשים נכתב כי הם מתו, התורה משתמשת בלשון ציורית משהו כשהיא מדברת על פטירתו של חנוך:

" ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו, כי לקח אותו אלוקים."

המדרש10 רואה בכך הוכחה שהוא בעצם בכלל לא מת כדרך כל אדם - "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד".

ואילו תרגומו של רבי יונתן בן עוזיאל11 מציין שבעוד נראה היה שנשמתו של חנוך פרחה מגופו, חנוך לא מת אלא הפך להיות מלאך בשם מטטרו"ן.

נשמה גבוהה שמתקנת עולם

"כל השביעין חביבין" מציין המדרש12, "בדורות (שבין אדם הראשון לנח), חנוך (היה השביעי והחביב). באבות (האומה), משה (היה השביעי)."

רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר ה'תניא'13, מציין כי נשמותיהם של משה רבינו וחנוך הגיעו מעולם נעלה יותר, 'עולם התוהו'14
, ולפיכך נאמר על חנוך "ויתהלך חנוך לפני האלוקים" בלשון עבר: כמו משה רבינו, עוד בטרם באה נשמתו לעולם הזה, היא התהלכה בעולם נעלה יותר.

שליחותו החשובה של חנוך הייתה לזכך את העולם, שנטמא באותה בעת בשל חטאיהם של אנשי הדור (שהלכו והצטברו עד לימי נח בהם הוריד הבורא מבול על הארץ שטיהר את העולם).

אלמלא צדיקותו של חנוך, הייתה סאת החטאים עוברת את גדותיה עוד לפני זמנו של נח, והעולם היה נחרב כליל מבלי שיהיה המשך לקיומו. מעשיו הטו את הכף לצד החיובי ואפשרו את הטיהור המינורי יותר של העולם - באמצעות מבול שאחריו החלו הניצולים בתיבה את חייהם מחדש.

זה היה סיפורו של חנוך. סיפור של מסתורין, לקיחה מן העולם אך גם עם מסר לתיקון עולם ועבודת הבורא.