הצילו, מתעלמים ממני!

שלום כבוד הרב.

קוראים לי ציפי, ואני מרגישה שקופה.

יש לי חיים מאושרים, בעל מקסים וילדים מתוקים. אבל החברות הטובות שלי פשוט לא סופרות אותי. אנחנו נפגשות מדי פעם, והן מדברות ומחליפות דעות – אבל אף אחת לא מתעניינת בי. אם אני מנסה להעלות נושא שיחה או להביע דעה, הן מדלגות עליי, כאילו אני בכלל לא קיימת. מה אני, אוויר?!

זה שובר לי את הלב. מה אפשר לעשות?

לבדוק בחוץ ובפנים

שלום גם לך, ציפי.

את מתארת חוויה מאד לא נעימה, אפילו משפילה. ובאמת, יחס לא מכבד וחוסר הערכה עשויים לפגוע קשות בביטחון העצמי ואף בעצם תחושת האני של האדם. זה בוודאי קשה שבעתיים כשהיחס הפוגעני הזה מגיע מצד אנשים קרובים וחברים.

מה עושים במקרה כזה?

דבר ראשון, הייתי ממליץ לך לנסות להתנתק רגשית מהסיטואציה ולבחון את הדברים במבט הגיוני וקר. לא תמיד הפרשנות הסובייקטיבית שלנו למציאות היא אכן המציאות העובדתית. אולי מה שנראה לך כהתעלמות בוטה מקיומך נראה בעיני החברות שלך דווקא כהקשבה ואמפתיה? ללא ספק, זה ידרוש ממך מאמץ מתמיד לצאת מהפוזיציה האישית ולבחון מחדש את המציאות, אבל המאמץ עשוי להתגלות כמשתלם מאד.

דבר שני, הפסוק (משלי, פרק כז, פסוק יט) מלמד אותנו כלל חשוב ביחסי אנוש: "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם". כלומר: הרגשות שאחרים מביעים כלפינו הם השתקפות חוזרת של מה שאנחנו חשים אליהם. לכן, במקרים כמו אלה שאת מתארת, יהיה נכון להפנות את המבט פנימה ולבדוק את ההתנהגות האישית: מה הגישה שאני משדרת כלפי החברות? האם אני מפגינה התנשאות, אולי אפילו התעלמות? זהו תהליך התבוננות פנימי שדורש כנות ונכונות לביקורת עצמית, אך הוא בהחלט נחוץ ומועיל.

לבקש שינוי

אם אחרי הכול יישארו משקעים, התורה מורה לנו לא 'לשמור בבטן' את התחושות הקשות שלנו כלפי אחרים. במקום זאת, עצרי וחשבי, בינך לבין עצמך, מה בדיוק מפריע לך בהתנהגות של החברות. עם הממצאים האלו גשי לחברות, ובצורה נעימה וטובה, לא מתלהמת ולא מתריסה, הצביעי על הבעיה ובקשי מהן לשנות את ההתנהגות שלהן כלפייך.

שליחות מאלוקים

ולסיום, עלייך להבין שערך האישי שלך איננו תלוי באף אדם אחר בעולם. מי שברא אותך, כפי שאת, הוא בורא העולם, והוא זה שנותן לך חיים ורוצה בקיומך. את לא חיה בעולם כדי לרצות מישהו אחר. את לא כאן בשביל אחרים, אלא רק כדי "לשמש את קונך", לעשות את רצונו של הקדוש ברוך הוא.

אם תקדישי לכך רגע של מחשבה רצינית ומעמיקה, תביני שאלוקים לא סתם ברא אותך ונתן לך את חייך. יש לך שליחות לבצע, יש לך משימות להשלים. הקדוש ברוך הוא נתן לך את התורה והמצוות, אותן עלייך לשמור ולקיים – ומעבר לכך, יש לך ייעוד שאותו עלייך למלא, בהתאם לכישורים ולמכלול האישיות הייחודי שלך, ואף אחד לא יוכל לעשות את התפקיד הזה במקומך.

לכן, אין אף אדם בעולם שיוכל להמעיט בערכך ולגרום לך להרגיש 'שקופה' וחסרת משמעות.