אז בסדר, על כנפי השמחה נפליג למחוזות בטוחים, נהיה מלאי אנרגיה ומוטיבציה, לעולם לא נטעה ותמיד נדע כיצד להכות באוייב שלנו, היצר הרע. אידיליה של ממש.

זהו, שבמציאות זה קצת אחרת. כמו שכולם יודעים יש לכל אחד את כל הסיבות שבעולם שלא להיות שמח. כשאתה מתעניין בשלומו של מישהו לא תהיה מופתע לקבל תשובה כמו: "יכול להיות יותר טוב". או: "טוב, בסדר" במנגינה שאומרת: "לגמרי לא בסדר, נודניק". השמחה שהעזנו לכנות אותה "הדבר הכי טבעי" קיימת בנו בהזדמנויות חגיגיות בעיקר, אבל ב"אזרחי" רוב הזמן עובר בצורה די אפרורית, ולפעמים אפילו קצת עצובה.

(אני כבר שומע את השאלה: "כאילו שזה שחור-ולבן, אם אנחנו לא-שמחים אנחנו כבר "עצובים"?" – כן. חבר יקר, אם אתה לא שמח, אז אתה כבר "לא שמח", וזה מספיק בעייתי).

אלא, שכפי שכבר הזכרנו, השמחה נמצאת בתוכנו, בתוך המעיין החי הנובע עמוק בתוך הלב שלנו. העצבות או כל מה שהוא לא-שמחה, זה לכלוך ומשקעים המצטברים במשך הזמן על גבי הלב המקורי שלנו. הדרך לשמחה היא לא בריחה למקום אחר, אלא חציבה אל תוך נפשינו פנימה, תוך התמודדות פנים בפנים עם כל הסיבות לעצבות.

· בורא פרי הגפן

הסיבות המוצדקות לעצב הן רק שלש (כל בעיה אחרת תמצא במהירות את מקומה בתוך שלשת ההגדרות הכלליות הללו):

א) בעיות בתחומי המשפחה (חוסר ילדים, צער גידול בנים, שלום בית, זוגיות, הורים).

ב) בעיות בריאותיות.

ג) בעיות כלכליות.

בתלמוד מכונים שלשת הבעיות הללו: "בני (משפחה), חיי (בריאות) ומזוני (פרנסה)". יהודים נוהגים לאחל "לחיים" על כוס יין, אחד ההסברים המסורתיים לכך הוא ראשי התיבות של "הגפן" – ה'צלחה, ג'עזונט (בריאות, יידיש), פ'רנסה, נ'חת. (יש גם בעיה רביעית, החמורה בהרבה מהשלוש הנזכרות: חוסר סיפוק, או אכזבה מעצמי – לבעיה הזו נתייחס בעז"ה בהרחבה באחד הפוסטים הבאים).

הדרך לשמחה ולמלחמה בעצבות איננה בשמים ולא מעבר לים. היא נמצאת בתוכנו פנימה, אם נשכיל למגר ולנטרל את הסיבות לעצבות נגיע אל השמחה. רק שכאן מתחילה השאלה האמתית: כיצד באמת ניתן לנטרל בעיות מהסוג הזה, שהן בעיות של ממש?

כל אחד עונה כנראה על השאלה הזו בדרך משלו. בתשובה המורכבת של בעל התניא נעסוק בעז"ה במאמר הבא, כאן רק נתייחס לתופעה מרתקת אליה נחשפתי כשלימדתי את הפרקים הללו בתניא במסגרת חוג בית. את השאלה הזו הפניתי אל משתתפי ומשתתפות החוג כדי לשמוע את דעתם הם, ובאופן מפתיע התחלקה התשובה בין שני המינים:

הגברים ענו תשובות בסגנון: "לא מתעסקים ברע", "חושבים על דברים אחרים"; "עושים משהו שמח"; "מתמקדים בחיובי", "חצי הכוס המלאה".

ואילו הנשים ענו: "לחפש את הצדדים החיוביים שבקושי"; "לחשוב על כך שיכול היה להיות יותר גרוע, ולראות כי המצב שלי טוב יותר משל הרבה אחרים"; "להכיר בכך ש'לא הכל אני מבינה' ובוודאי הכול לתועלת ולטוב". "על האדם לדעת שהכול מגיע מה' – הטוב כמו הרע. וצריך לקבל את הכול בשמחה".

מה זה מלמד אותנו על החיים? – אולי שלנשים יש יותר כוח להתמודד, והגברים מעדיפים לברוח? – יכול להיות...