ביום שבו התארסנו, הלכנו לבקר את סבתה של אשתי, שהייתה אז בת 83. עם חיוך על פניה ונצנוץ בעיניה, היא אמרה: "אני מאחלת לכם שההתרגשות והאהבה שאתם חשים זה לזו היום יימשכו כל חייכם". באותו זמן לא לגמרי הערכנו את החוכמה שהייתה בדבריה. עם חלוף השנים, כשאנו צועדים בשביל החיים יחדיו, התחלנו להבין זאת יותר ויותר.

הטבע האנושי הוא כזה, שכאשר אנו מחפשים קשר עם מישהו – בין שמדובר בקשר עבודה, בקשר חברתי או בקשר נישואין – אנו מתמקדים בנקודות החזקות של השותף הפוטנציאלי. נוצרת כימיה רגשית ומתפתחת משיכה. כל מה שהוא או היא אומר/ת נראה לנו נפלא. אם הוא מתפרץ לדבריי, זה מפני שהוא אוהב אותי כל כך שהוא רוצה לספר לי כל כך הרבה על עצמו. אם היא מבולגנת, זה מפני שהיא משקיעה את כל מרצה ביחסים שלנו. אם הוא מאחר, זה מפני שהוא עצר בדרך הביתה כדי לקנות לי מתנה.

ככל שחולף הזמן, חולשותיו של שותפנו (שהיו קיימות כל הזמן) מתחילות להטריד אותנו. הפרעות הן גסות-רוח. הבלגן הוא בלתי נסבל. האיחורים שלו – מתחת לכל ביקורת. אנו רואים את בן או בת זוגנו כפחות מושכים משנראו לנו בתחילה, ואנו תוהים מדוע נעלמו הניצוץ וההתרגשות ממערכת היחסים שלנו.

האדם הממוצע לומד על יחסים ואהבה דרך סרטים ושירים. הדימוי של מערכת היחסים המושלמת ושל האדם שאין לו כל חולשות, הוא חלום בלתי-ממומש שחלקנו מצפים שיתרחש במציאות בלי שנצטרך לעבוד לשם כך.

אחת הסיבות למנהג היהודי העתיק לכסות את פני הכלה במהלך טכס הנישואין היא לסמל את המחויבות השלמה של האחד לשני – כלומר, את הקבלה גם של אותם חלקים באופיו של בן הזוג, שכעת הם מכוסים, אך שבעתיד ייחשפו ויתגלו.

למערכת יחסים ארוכת-טווח, מוצלחת ומאושרת יש רק סוד אחד, והוא כוחה של קבלה. קבלה אין פירושה שאנו מסכימים עם התנהגותו של האדם האחר או עם פגמיו, אלא משמעה לקבל אותו בפשטות כפי שהוא, בלי לעבוד כל החיים כדי לנסות לשנות אותו, בדיוק כפי שאנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, על פגמינו וחולשותינו. ברגע שנקבל את האדם האחר כפי שהוא, במקום כפי שאנו היינו רוצים שיהיה, אזי האנרגיה שעד כה שימשה לביקורת, תוכל מעתה להיות מתועלת לבניית מערכת היחסים וטיפוחה.

דבר זה נכון לא פחות ביחס למערכת היחסים בין הורה לילדו. יש הורים שלא מצליחים לקבל את ילדיהם כפי שהם. בתקשורת עם ילדיהם, הם מעבירים מסר גלוי או סמוי: "למה את/ה לא כמו... (כלומר, כמו שאני חושב שילד אמור להיות)". גישה זו יוצרת מרחק בין הורה לילד. כשנקבל את ילדינו באמת ובתמים כפי שהם, כולל הדברים שהם לא, נחווה עם ילדינו קשר ברמה שונה לחלוטין ממה שחווינו קודם לכן.