לאחרונה נישאתי לגבר נהדר שיש לו שני ילדים מתבגרים מנישואיו הראשונים. כיוון שאני צעירה ממנו בעשר שנים, וכיוון שהיה צעיר כשהתחתן לראשונה, אינני מבוגרת בהרבה מ"ילדיי החורגים". הבעיה היא שהם החליטו לשנוא אותי, למרות שהם כלל לא מכירים אותי הם ממש ממררים את חיי. בעלי רוצה נואשות שיהיה לי קשר טוב אתם, אך הם מתחצפים אליי ואני לא יכולה להרשות התנהגות כזו בביתי שלי. האם יש לך הצעות כלשהן?

פגועה

פגועה יקרה,

כאשר יש ילדים מנישואין ראשונים, המעבר למצב שבו האב מתחתן שנית תמיד קשה. במקרה זה, כשאת מרגישה שהילדים שונאים אותך, הדברים מורכבים אף יותר.

קודם כל, האם בעלך מודע לאופן שבו ילדיו מתנהגים אליך? האם הם מתחצפים אלייך בפניו, או רק כשהם נמצאים לבד אתך? חשוב שהוא יהיה מודע למה הם עושים ואיך הם מתנהגים. ואת צודקת לגמרי שאין להם כל זכות להתייחס אלייך לא יפה, במיוחד בביתך שלך.

עם זאת, הרי מנקודת מבטם שלהם, סביר להניח שאת מהווה עבורם איום גדול מאוד. הם בוודאי מודאגים שכעת, משנכנסת לחייו של אביהם, הם עצמם יסולקו. למותר לציין, שישנם מצבים רבים מדי בהם גבר מתחתן עם אישה צעירה ממנו, מתחיל משפחה חדשה, ומתחיל להתעלם מן הילדים הגדולים יותר מן הנישואין הקודמים. אינני אומרת שזה יקרה בסיטואציה שלך, אך אפשר לראות בבירור את מקור הפחד שכנראה הם חשים.

ילדים אף פעם לא רוצים לראות את הוריהם מתגרשים. יש לכך השפעה הרסנית וקשה ללא קשר לשאלה אם ההורים הצליחו לנהל את תהליך הגירושין בשלווה יחסית או שלא. ילדים תמיד מקווים בסתר לבם שאולי יום אחד יתפייסו הוריהם וישובו לחיות ביחד. נישואייך ניפצו את החלום הזה ואת האפשרות הזו. בגללך, הם יודעים עכשיו שהוריהם לא ישובו לחיות ביחד. כיוון שאינני יודעת מה היו נסיבות הגירושין או איך הגיעו הדברים לידי כך, אני יכולה לומר רק שאם זה היה משהו שאביהם רצה יותר מאמם, תוכלי להכפיל ולשלש את מידת הכעס שלהם, שכיום מנותבת אלייך, בטעות.

אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שביכולתך לעשות הוא להתמודד עם המצב בטווח הקצר בדרך אחת, ותוך כדי כך לפעול לקראת פתרון ארוך טווח. ברור שבעלך אוהב את ילדיו ורוצה שיישארו בחייו. לכן, עלייך להכיר בכך, לכבד זאת, והאידיאלי הוא, שתרצי בכך בעבורו וגם בעבורך. אלה הם ילדיו, והם צריכים להמשיך להיות מעורבים בחייו והוא – בחייהם, ככל האפשר.

ברגע זה הם לא מוכנים לקבל אותך כחלק מן הקשר שלהם עם אביהם. אם תמשיכי להיות נוכחת תמיד כשהם שם, תגובתם תהיה להימנע מאביהם ולחוש תרעומת הולכת וגוברת עליו, וזו תהיה הסיטואציה הגרועה ביותר לכל הנוגעים בדבר.

לכן, הצעתי היא לעשות מאמץ גדול פשוט לא להיות בסביבה כשהילדים שלו מגיעים. אלא אם כן הם יגידו מפורשות שהם רוצים שתצטרפי אליהם, ערכי לך תוכניות אחרות, ותני לבעלך את הזמן והמרחב שלהם הוא זקוק עבור ילדיו. אני יודעת שפירוש הדבר שתצטרכי לעזוב את ביתך, אך אם זה מה שנחוץ, עשי זאת. תני לילדיו לדעת כמה את רוצה שהם יוכלו לבלות עם אבא שלהם, ועזרי להם לעשות תוכניות שאת יודעת שהם ייהנו מהם. גלי איזה מאכלים הם אוהבים וקני אותם, או עשי להם ארוחה שאת יודעת שהם ייהנו ממנה. אם תהיי חביבה ונדיבה כלפיהם כל הזמן, יהיה להם הרבה יותר קשה שלא לאהוב אותך. וככל שהם יהיו קרובים לאביהם, כן יש לקוות שהם יתחילו לרצות ליצור גם אתך קשר, כיוון שאביהם אוהב אותך. כשאינך בסביבה, אך הראיות לנדיבותך וחביבותך כן נמצאות שם, את נותנת להם את הצ'אנס להתרגל לאט לאט לעובדה שאביהם נשוי, בלי שיצטרכו להתמודד ישירות עם משהו שהם עדיין לא מוכנים לו. זה מה שאני מציעה בטווח הקצר.

בטווח הארוך, אני מקווה שתהיי מסוגלת לבלות יותר ויותר זמן אתם ולהיכנס לחייהם. הייתי ממשיכה לברר אתם מתי הם רוצים שתהיי נוכחת ומתי לא. ואם הם לא רוצים שתבואי לאירוע בבית הספר או לטיול, אל תבואי. עלייך להראות שאת בטוחה בנישואייך ושאינך צריכה להיות נוכחת בכל דבר שאבא שלהם עושה. עם זאת, בטווח הארוך, אינך צריכה לברוח בכל פעם שילדיו מגיעים. וכאשר הם בביתך, יהיה צורך להבהיר להם שעליהם להתייחס אלייך בכבוד. אם הם לא יכולים להתמודד עם זה, אזי אי אפשר להרשות להם להיות שם, ובעלך יצטרך לבקר אותם מחוץ לבית. אך שוב, זה יכול לבוא רק אחרי שעשית מאמצים לאורך זמן לתת להם זמן ומרחב להתרגל אלייך.

חשוב גם לא לנסות להיות אמא שלהם. יש להם אבא ואמא. והם מתבגרים, לא תינוקות. אינך צריכה לנסות להתנהג כמו אמא שלהם, אלא אם כן הם מחפשים זאת אצלך. אם הם מבקשים את עצתך, תני להם עצה, אך אם הם לא מבקשים – אל תתני להם עצות. במיוחד כיוון שאת מצהירה שאינך הרבה יותר מבוגרת מהם, הרי במקרה הטוב ביותר, הם יראו בך חברה יום אחד, אך סביר שלעולם לא יראו בך דמות של הורה. וזה בסדר, כל עוד אביהם מוודא שהוא ממלא את תפקיד ההורה כשהוא אתם או עם כולכם יחד.

אז אני מקווה שמה שכתבתי לעיל יועיל לך, ושתהיי מסוגלת לתת להם ולבעלך קצת מרחב, עד שכולם יתרגלו למצב החדש הזה. ואני מקווה שיום אחד, בקרוב, הם יתחילו להיווכח בעובדה שאינך אויבת שלהם, וכי למרות שאין זה המצב האידיאלי מבחינתם, את בכל זאת תוספת חדשה ונהדרת בחייהם.

הרבה בהצלחה!