כלל די מדוייק אומר שאם ניתן להשיב על שאלתך בתשובה אחת כנראה שהשאלה שלך לא הייתה רצינית דיה. שאלה משמעותית באמת תמיד תגרור תשובות רבות, שונות ואפילו מנוגדות. להלן כמה מן התשובות המופיעות בכתביהם ומשנתם של גדולי החסידות על השאלה "מהו חסיד?"

1) חסיד הוא אדוק. למעשה, מקורה של הגדרה זו מצוי מאות שנים לפני התנועה החסידית המודרנית. לפי התלמוד, "חסיד" אדם המגשים את חובותיו כלפי אלוקים וזולתו "לפנים משורת הדין" – כלומר, מעבר למה שהוא מצווה ומחויב.

2) חסיד הוא לא-אנוכי. חסיד הוא אדם המוכן לוותר על צרכיו שלו למען צרכיו של אדם אחר. למעשה, חסיד ירחיק לכת עד כדי הקרבת התפתחותו הרוחנית למען רווחתו החומרית של הזולת (אף שההבחנה נעשתה קצת מסובכת מאז שהבעש"ט הצהיר כי אפילו הגשמיות של היהודי היא רוחניות).

3) חסיד הוא מיסטיקן. חסיד לא רק לומד קבלה – הוא גם מבין את התחום. תורת החסידות לוקחת את סודות התורה העמוקים ביותר – מושגים ונרטיבים אשר נחשפו רק בפני כמה חכמים נבחרים בכל דור, במשך הדורות – ועושה אותם לנגישים ומובנים לכל אדם וניתנים ליישום בחייו של כל אדם.

4) חסיד ניחן בחיוניות פנימית. חסיד עושה כל דבר מתוך חיות, שמחה והתלהבות.

5) חסיד הוא מהפכן. חסיד אף פעם לא מקבל את הסטטוס-קוו. העובדה שדבר מסוים מצוי במצב מסוים לא אומרת שהדבר צריך להישאר כך. למעשה, סביר שמשמעות הדבר היא שדבר זה נמצא כאן כדי להשתפר, לעבור שינוי, שימציאו אותו מחדש. דבר זה כולל אפילו את עצמיותו של החסיד. החסיד הוא אדם המתעורר בכל בוקר ואומר לעצמו: האם כך אני מרגיש? אם כך, אולי עליי לשנות את הרגשתי. העולם חושב כך? עלינו לשנות את דרך המחשבה של העולם. חסיד מאמין שלא מספיק להתנהג בדרך מסוימת ולעשות דברים מסוימים, אלא משימתו של האדם בחייו היא ליצור את עצמו מחדש ולבנות מחדש את העולם.

מהו המכנה המשותף של כל התיאורים הנ"ל של החסיד?

חסיד הוא אדם המתייחס לנשמתו של דבר, במקום לגופו; למהותו הפנימית, במקום להופעתו החיצונית.

לכן, חסיד אדם אדוק – אדם שיפעל לפנים משורת הדין במילוי חובותיו לאלוקים ולאדם.

ישנן סיבות "חיצוניות" לעשיית הדבר הנכון. הפרת חוקי הממשלה עשויה לגרום לאדם להיאסר בבית-כלא, ואילו חיים מוסריים ומלאי מעשים טובים מביאים לכך שהאדם יזכה לכבוד ולתמיכה מצד משפחתו וקהילתו. הפרת חוקיו של הא-ל, לעומת זאת, עלולה לעורר את זעמו ונקמתו של הא-ל, ואילו קיום מצוותיו של הא-ל, אין ספק שיהיה בצדו שכר רב בעולם הזה ובעולם הבא. אך כל עוד אנו מדברים על מקלות ועל גזרים, אנו מביטים על החיים מבחוץ. אנו אומרים למעשה, "מהם הגורמים החיצוניים והנסיבות החיצוניות האומרים לי לעשות זאת?"

וכאשר אנו מביטים בחיים מבחוץ פנימה, אנו עושים את מה שאנו צריכים לעשות, לא יותר. בין שאנו פועלים מתוך פחד מעונש, מתוך כמיהה לקבל תמורה או מתוך חיפוש אחר "הגשמה" אנו עושים את מה שצריך כדי להימנע מלקבל עונש, כדי לקבל תמורה או כדי להגיע להגשמה. לא יותר.

אולם החסיד חי את החיים מבפנים. כאשר חסיד עושה מצווה – כאשר חסיד מתפלל, או מדליק נרות חנוכה, או עושה טובה לאדם אחר – הוא עושה זאת בגלל שזה מה שהוא, זה מי שהוא, וזוהי הסיבה שבגללה הוא עושה זאת. וכאשר אתה עושה משהו מפני שזהו אתה, זה מה שאתה וזוהי הסיבה לקיומך, אתה עושה זאת בדרך הטובה ביותר, היפה ביותר, השלמה והמוחלטת ביותר. אתה עושה זאת בצורה מושלמת, ואף יותר-ממושלמת.

לפיכך, החסיד מלא חיים, שמחה והתלהבות.

כשאתה עושה משהו כיוון שאתה מוכרח, אתה עושה זאת כי אתה מוכרח. אבל כשאתה עושה משהו מבפנים, אתה עושה זאת בשמחה. התרגשותך ממלאת את החדר ומדביקה כל אחד הנמצא ברדיוס של שבעה קילומטר ממך. עצם המעשה זוהר מרוב היותו מלא-חיים.

לפיכך, חסיד הוא לא-אנוכי. כיוון שכל נשמה היא "חלק אלוקה ממעל ממש", במובן המילולי של הרעיון. מהי ה"עצמיות"? היא פשוט ביטוי אחד של המהות המשותפת לכולנו.

אם מביטים מבחוץ פנימה, רואים מיליוני ומיליארדי "עצמויות" נבדלות, בעלות צרכים ורצונות, כוונות וגחמות משלהן. מכאן ההבדל. מכאן הקונפליקט. מכאן האנוכיות.

אם מביטים מבפנים החוצה, כולנו אחד. לעזור לך, זהו מעשה "אנוכי" ממש כמו לעזור לעצמי.

לכן, החסיד הוא מיסטיקן. "סודות" הם תוצר של פרספקטיבה חיצונית. כשאתה עומד מחוץ למשהו ומביט בו מבחוץ פנימה, קיימים חלקים נגלים וחלקים חבויים, אזורים ניתנים לגישה ואזורים נסתרים. פיסת ידע עשויה להיות בעלת אופי "ספרותי", "משפטי", "פילוסופי", "השראתי", "מטפורי", "תיאולוגי", או כל אחד מן העוגנים שבהם משתמשת החשיבה כדי להצליח לעגן את האמת ודרך כך - להבינה. ישנם היבטים "לוגיים", היבטים אחרים פחות לוגיים ויותר "מעשיים", וכן הלאה. אך כשאתה מביט מבפנים, כל החלקים, האזורים, הממדים, ההיבטים והצורות הללו, הם פשוט ביטויים שונים של האמת העצמית החובקת-כל.

החסיד חותר להגיע למהותה של התורה. החסיד מסתכל על התורה מבפנים החוצה. עבור חסיד, לא קיימים סודות. אין אמת שהיא חשאית כל כך שאסור לה לחדור לתודעה; אין אמת שהיא רוחנית מכדי שתהיה מיושמת בחיי היומיום.

חסיד הוא אדם המתייחס לנשמת של הדבר במקום לגופו; למהותו הפנימית במקום להתגלויותיו החיצוניות.

לכן, חסיד הוא מהפכן.

אם מסתכלים מבחוץ פנימה, אזי ה"מציאות" היא המצב הקיים של הדברים. אם מביטים מבפנים החוצה, אזי המציאות היא המצב שבו הדברים אמורים להיות.

כיוון שאלוקים ברא את העולם. הוא ברא אותו לתכלית מסוימת. ואלוקים אמר: זה מה שעשיתי, וזה מה שאני רוצה שתעשה ממה שעשיתי. כשאתה מביט בעצמך, כשאתה מביט בעולמך, מה שאתה רואה אינו הכוונה הפנימית שלי באשר לבריאה – אלא רק חומרי הגלם שפרשתי עבורך כדי שאתה תעבוד אתם. הבט עמוק יותר, ותראה את הפוטנציאל שהנחתי בפנים – את המטרה לשמה בראתי את העולם.

אם כן, חסיד לא נבהל מן המצב הקיים של הדברים, כיוון שהחסיד יודע שאלה הם רק פני-השטח, הקליפה, העור החיצוני. לכן, החסיד חובש את משקפי הרנטגן שלו, מפשיל את שרווליו וניגש לעבודה.