מדי פעם, חשוב להתלונן באוזני הבוס שלך כדי לעזור לו להעריך כמה קשה את עובדת. זו טקטיקה חיונית כדי שהוא לא ייקח אותך כדבר מובן מאליו, או יחשוב שמאחר שאת מספיקה כל-כך הרבה, הוא יכול להעמיס עלייך אפילו יותר עבודה.

לאור הדברים הללו, התחלתי להתלונן לממונה עליי על עומס העבודה הקטלני שיש לי.

"את צודקת, חנה, את באמת עושה הרבה", השכיל הבוס לגלות אמפתיה כלפיי (אני מניחה שגם הוא למד את הקורס "פסיכולוגיה למתחילים"). ואז, בלי להחסיר פעימה, הוא השיב לי, "מדוע שלא תנסי לכתוב קטעים קצרים יותר לבלוג שלך? פשוט כתבי כל מחשבה שעברה לך בראש היום. תוכלי לעשות זאת, נניח, שתיים או שלוש פעמים בשבוע, במקום לכתוב כתבה ארוכה ומושקעת יותר רק פעם אחת בשבוע".

הה? איך זה קרה? הוא באמת בחור פיקח, לכן אין לי ספק שהוא קלט היטב, שעבודה שלוש פעמים בשבוע לא תעזור להפחית מן העומס שלי! אך אני מניחה שפעם בכמה זמן, אף הוא עבד תחת בוסים שונים ולכן הוא זיהה את הטקטיקה שלי. הוא חישב ומצא, שאילו יציע לי את האלטרנטיבה הזו, אהיה מרוצה לחזור למה שאני עושה כבר "בלבד".

אבל ההצעה הזאת עוררה בי מחשבות. תאר לעצמך ששלוש פעמים בשבוע היית כותב רעיון חדש שעלה בדעתך ושברצונך לשתף בו אנשים אחרים.

משימה לא קלה כלל.

לכמה מאיתנו יש שלוש מחשבות ראויות בשבוע – מחשבות נאותות, חכמות ונאורות דיין כדי שכדאי יהיה לשתף בהן בני אדם אחרים? כיוון שהאדם כל כך נבדל מכל שאר המינים בכך שהוכתר באינטליגנציה וביכולת שיפוט, אולי שאלה טובה אף יותר שניתן לשאול היא, מדוע איננו עושים זאת?

זה באמת חומר למחשבה.

ואולי אפילו חומר לכתיבה.