רבי שלום דובער שניאורסאהן, הידוע גם בכינוי "הרש"ב", היה האדמו"ר החמישי של תנועת חב"ד-ליובאוויטש. הוא כתב והרצה אלפי רעיונות יחודיים בתורת החסידות, כך הוא קיבל את הכינוי "הרמב"ם של החסידות." הוא גם ייסד ישיבה שלימים הפכה להיות רשת עולמית המונה מאות ישיבות; בימיו השלטון הצארי הוחלף על ידי המשטר הקומוניסטי, והוא עשה כל שביכולתו כדי לעזור ליהודים ברחבי רוסיה להתמודד עם העוני והדיכוי.

הוריו, לידתו וילדותו

רבי שלום דובער נולד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה בכ"ף חשוון תרכ"א – 1860.

הוריו היו רבי שמואל מליובאוויטש, האדמו"ר הרביעי של תנועת חב"ד הידוע בכינויו "המהר"ש", והרבנית רבקה, אישה שהתפרסמה בשל צדקותה, מעשיה הטובים וביתה שהיה פתוח לרווחה לכל אורח.

רבי שלום דובער היה הילד השלישי במשפחה – קדמו לו האחות הבכורה, דבורה לאה, ואחיו שניאור זלמן אהרון.

כבר בגיל 12, החל רבי שלום דובער להעלות על כתב את מאמרי החסידות (הרצאות מעמיקות בפילוסופיה של תנועת חב"ד), של אביו רבי שמואל. מקצוע זה היה שמור בדרך כלל למכובדי וזקני החסידות.

בגיל 14 הוא נשא לאישה את הרבנית שטערנא שרה. היה זה שידוך שהוצע כמה שנים קודם לכן על ידי סביו, רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, זמן קצר לפני שנפטר בשנת 1866.

פטירת אביו

בשנת תרמ"ג – 1882, הסתלק הרבי המהר"ש לבית עולמו והוא בגיל 48 בלבד. החסידים השבורים פנו לרבי שלום דובער שימלא את מקום אביו, למרות שהוא היה אז בן 21 בלבד.

רבי שלום דובער סירב לקבל עליו את הנהגת החסידות וטען כי על אחיו הבכור, הרב שניאור זלמן אהרן – שהיה תלמיד חכם וגאון בזכות עצמו – לעשות זאת. האח הבכור, לעומת זאת, טען כי דווקא אחיו מתאים יותר למשימה קדושה זו. וכך, למרות שרבי שלום דובער החל להרצות מאמרי חסידות משלו ברבים, דבר הנעשה בדרך כלל רק על ידי האדמורי"ם מנהיגי החסידות, הוא סירב להיות באופן רשמי לרבי מליובאוויטש.

רק כאשר אחיו הבכור עזב את העיירה ליובאוויטש ועבר להתגורר בעיר אחרת, בשנת 1893, הסכים רבי שלום דובער לקבל את עול ההנהגה.

להלן נסקור כמה אלמנטים יחודיים בהנהגתו ובמשנתו של רבי שלום דובער.

תורתו ומשנתו

רבי שלום דובער התפרסם בשל הידע העצום וחידושיו בתורת החסידות. במשך 38 השנים בהם הנהיג את תנועת חב"ד, הוא כתב והרצה כ-2,000 מאמרי חסידות. הוא התייחד בנטילת רעיון מופשט מן הקבלה, ניתוחו והסברתו לפרטי פרטים. בשל כך הוא קיבל את התואר "הרמב"ם של חסידות חב"ד" שכן כשם שהרמב"ם נטל את התורה שבכתב, המשנה, התלמוד ומאות פירושיהם וערך אותם לספר ברור ומסודר, כן עשה רבי שלום דובער לתורת החסידות. מאמרים רבים נאמרו במשך כמה חודשים ברציפות, ואף היו כאלו שעסקו בנושא אחד ואמירתם נמשכה כמה שנים.

אך הרבי לא הסתפק בהרצאת רעיונות עמוקים למשכילים שבעם. הוא גם הרצה וכתב רעיונות בשפה פשוטה שהתאימה גם לאנשים עם ידע מוגבל בחסידות ובקבלה.

בטרם הרצה את מאמרי החסידות שלו, העלה אותם רבי שלום דובער על כתב. עם זאת, אף מאמר לא נדפס בחייו; רק לאחר פטירתו האדמורי"ם שמילאו את מקומו – האדמו"ר השישי רבי יוסף יצחק והאדמו"ר השביעי רבי מנחם מענדל – הדפיסו את משנתו המכילה עשרות ספרים.

ייסוד הישיבה 'תומכי תמימים'

בשנת תרנ"ז – 1897, ייסד רבי שלום דובער ישיבה.

גם לפני ייסוד ישיבתו של הרבי היו ישיבות נוספות במזרח אירופה. אך זו הייתה ישיבה מיוחדת: לצד לימוד התלמוד וספרי ההלכה, חלק ממערך הלימודים היה לימוד בתורת החסידות, התבוננות ומדיטציה בגדולתו של בורא העולם, ותחושה מיוחדת של שליחות המוטלת על כל אחד מן התלמידים להאיר את העולם.

הישיבה קיבלה את השם: תומכי תמימים.

שנים לאחר-מכן, כאשר הקומוניסטים השתלטו על רוסיה ושמירת תורה ומצוות הפכה להיות לא חוקית, היו אלו תלמידי ישיבת תומכי תמימים שנסעו ברחבי ברית המועצות להפיץ יהדות, להקים מקוואות וללמד ילדים בסתר, למרות שבכך סיכנו את חייהם. רבים מהם נאסרו והוצאו להורג או נשלחו למחנות ריכוז בסיביר בתנאים לא תנאים.

מישיבה אחת בעיירה ליובאוויטש הקטנה, 'תומכי תמימים' הפכה להיות רשת של ישיבות. כיום ניתן למצוא סניף של הישיבה בארץ ובעולם, במגדל העמק ובלוד, מבואנוס איירס שבארגנטינה ועד ליוהנסבורג שבדרום אפריקה.

פוסטר עם תמונות התלמידים והמלמדים בישיבת תומכי תמימים בורשה.
פוסטר עם תמונות התלמידים והמלמדים בישיבת תומכי תמימים בורשה.

מנהיגותו

רוב שנות מנהיגותו של רבי שלום דובער היו תחת השלטון הצארי. במאי 1882 חוקק הצאר חוקים מסויימים שמטרתם הייתה להגביל ולשעבד את היהודים. חוקים אלו קיבלו את השם "חוקי מאי."

רבי שלום דובער פתח בית חרושת לסריגה שהיווה מקור פרנסה לאלפי יהודים. הוא גם דאג לחיילים שגוייסו לצבא הצארי, כשהוא מספק להם את צרכיהם הרוחניים ותשמישי קדושה. בנוסף, הוא נלחם ברוחות הרפורמה שנשבו אז וביקשו לקעקע את היהדות המסורתית.

במה שהפך לאב הטיפוס של שלוחי חב"ד בימינו, רבי שלום דובער גם שלח שליחים לקהילות היהודית בקווקז, כדי לסייע להם לחנך דור מנהיגים מקומי שיוכל להנהיג את הקהילה בהמשך.

"חסיד הוא פנסאי" אמר פעם הרבי. "עליו ללכת עם מוט בראשו בוערת אש עמה הוא מדליק ומאיר את כל הפנסים ברחוב."

המצבה של הרבי הרש"ב ברוסטוב על הדון
המצבה של הרבי הרש"ב ברוסטוב על הדון

פטירתו

בשל מלחמת העולם הראשונה, בקיץ של שנת 1915 עזב רבי שלום דובער את ביתו בעיירה ליובאוויטש ועבר לעיר רוסטוב על הדון. זמן קצר לאחר מכן פרצה המהפכה, הבולשביקים עלו לשלטון והחלו להילחם נגד כל סממן דתי. הרבי החל בפעילות דתית במחתרת, ופעילות זו נמשכה והתעצמה על ידי בנו שמילא את מקומו.

רבי שלום דובער נפטר ונקבר ברוסטוב בב' בניסן תר"פ – 1920. דבריו האחרונים היו "אני עולה מעלה, אך משאיר עבורכם את הכתבים" – בכוונתו לאלפי כתבי החסידות שכתב.

את מקומו מילא בנו, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי מליובאוויטש.