יצא לי לשוחח עם אדם שחנותו פתוחה בשבת. כששוחחתי עמו על חשיבות שמירת השבת הוא הגיב "גם אני הייתי רוצה לסגור את החנות בשבת, אבל זה פשוט בלתי אפשרי מבחינה כלכלית".

טענות דומות, על קשיים בשמירת מצוות, נשמעות מידי פעם, מה שמעלה את השאלה: אולי התורה דורשת מאתנו יותר ממה שאנו מסוגלים?

בדיוק את הטענה הזו, שוללת התורה בפרשת נצבים: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום – לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".

ואכן, ההלכה 'לוקחת בחשבון' את הנסיבות המורכבות של החיים. כפי שניתן ללמוד מהסיפור הבא:

התלמוד מספר על מחלוקת חריפה שהתעוררה בבית המדרש בין רבי אליעזר לרוב החכמים בנוגע לדיני טהרה. רבי אליעזר עשה מאמצים כבירים לשכנע את החכמים, אך ללא הצלחה. לבסוף אמר: "אם ההלכה כמותי, מן השמים יוכיחו".

ואז, יצאה בת-קול מן השמים ואמרה: "הלכה כדעת רבי אליעזר".

בתגובה, קם רבי יהושע על רגליו ואמר: "אין להתחשב בבת-קול, כי התורה אינה בשמים". בסופו של דבר, ההלכה נפסקה בניגוד לדעת רבי אליעזר (בבא מציעא נט).

בדבריו, הבהיר רבי יהושע שעל אף החשיבות שיש לבת-קול משמים, דיני התורה צריכים להיקבע בהתאם לתנאים בארץ, לא בשמים. לכן, הסמכות לפסיקת הלכה אינה נתונה למלאכי מרום, אלא אך ורק לבני אדם, הנמצאים בעולם הזה ומכירים היטב את נפש האדם. כמאמר חז"ל: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו".

מובן, אפוא, שדיני התורה מותאמים מלכתחילה ליכולות האנושיות שלנו. נכון, לפעמים קשה לקיים מצוה כזו או אחרת, אך סוף כל סוף זה אפשרי.

זה גם ענין של היגיון פשוט: כשם שיצרן מכוניות לא יכלול במפרט הרכב ביצועים שהמכונית אינה מסוגלת לעשות; כשם שחברת מחשבים לא תתן הוראות הפעלה שיגרמו למחשב לקרוס – כך, ויותר מכך, בורא העולם לא ידרוש מאיתנו דבר שאיננו מסוגלים לעמוד בו.

נסו והיווכחו!