"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם: ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל; טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחנך, מחוטב עציך עד שואב מימיך."

סיפור

יוסף, בנו של רבי יהושע, חלה והגיע עד לשערי מוות. בסופו של דבר הוא החלים.

שאל אותו אביו: מה ראית?

השיב לו יוסף: עולם הפוך ראיתי. העליונים, האנשים העשירים והנחשבים כאן בעולמנו, היו למטה. ואילו התחתונים, העניים המבוזים שלא נחשבים כאן בעולם הזה, היו למעלה.

אמר לו אביו: לא עולם הפוך ראית, אלא עולם בהיר ראית.

(מסכת בבא בתרא י, ב).

כשאנו מביטים מזווית ראיה ארצית, הראשים והזקנים קודמים לחוטבי העצים ושואבי המים. אך כשאנו מזוית ראיה אלוקית, כאשר "כולכם ניצבים היום לפני ה' אלוקיכם", כולם שווים.

למה נמשל עם ישראל? לגוף האדם. בגוף ישנם איברים שונים: הראש, הלב, הידיים והרגליים. מי חשוב יותר? לכל איבר יש חשיבות משלו, וכל איבר תורם לגוף תרומה שאין לאף איבר אחר. כך גם בעם ישראל. לכל יהודי יש מעלות יחודיות משלו שאין לאיש בלעדיו.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה: כל ישראל ערבים זה לזה.

כאשר אדם מקבל הלוואה מהבנק עליו להביא ערב, בעל נכסים שיכול להבטיח את תשלום ההלוואה גם במקרה בו מקבל ההלוואה לא יוכל לעמוד בתשלומים. העשיר יכול להיות ערב בהלוואתו של העני; העני לא יכול לערוב על הלוואתו של העשיר.

כל ישראל ערבים זה לזה, ומכאן שבמובנים מסויימים, לכל אחד יש 'נכסים' רוחניים הבלעדיים רק לו ולא לאף אדם אחר.

(על פי דברי האדמו"ר הזקן והרבי מליובאוויטש).