אחרי שנים בהם יעקב שהה בבית דודו לבן, שם גם נשא את ארבעת נשותיו: רחל ולאה, בלהה וזלפה – הגיע הזמן לשוב הביתה, לארץ ישראל. למרות שחלפו שנים רבות מאז הוא לקח את הברכות מאחיו הגדול, עשו, חושש יעקב: האם עדיין שונא אותי עשו? האם הוא ינצל את שיבתי ארצה כדי לנקום בי על הברכות שנטלתי ממנו?

פרשת וישלח מספרת על המפגש. לאחר שיעקב מגלה כי פניו של אחיו לרעה, הוא מתכונן באמצעות תפילה לבורא העולם, הכנות למלחמה אפשרית ומשלוח מתנות לאחיו.

אך עוד לפני שהוא נפגש עם עשו משהו מסתורי קורה.

"ויעבור את מעבר יבוק... ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר1". באמצע הלילה נאבק בו איש מסתורי, מנסה למנוע ממנו לחצות את הנחל ולהתקדם קדימה.

מי היה אותו איש מסתורי, ומי ניצח במאבק?

לשם כך עלינו לפנות אל המדרשים השופכים אור על הסיפור.

נפתח בסיפור כפי שהוא מופיע במקרא:

ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבור את מעבר יבוק. ויקחם ויעבירם את הנחל, ויעבר את אשר לו.

ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא (האיש) כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו.

ויאמר (האיש): שלחני! כי עלה השחר. ויאמר (יעקב): לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו (האיש): מה שמך? ויאמר: יעקב.

ויאמר: לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל; כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל.

וישאל יעקב ויאמר: הגידה נא שמך! ויאמר (האיש): למה זה תשאל לשמי? ויברך אותו שם.

מדוע נשאר יעקב לבדו? התלמוד2 מביא על כך את דבריו של רבי אלעזר: לאחר שיעקב העביר את כל הרכוש, הוא הבחין ב'פכים קטנים', כלים קטנים ללא שווי מיוחד. עם זאת, יעקב לא רצה להשאיר גם כלים קטנים אלו ולפיכך הוא שב על עקבותיו, שם פגש אותו ה'איש'.

פרשני התורה מציעים הסברים שונים לעובדה שיעקב לא ויתר על כמה חפצים פעוטים וחסרי ערך.

רבי אלעזר עצמו מסביר זאת כך: מפסוק זה אנו רואים כי רכושם של הצדיקים חשוב להם אף יותר מגופם, שכן יעקב הסכים להסתכן עבור רכושו. "וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל." כל פרוטה מושגת ביושר, ולפיכך הם מחשיבים כל-כך את רכושם.

מנקודת מבט מיסטית, גדולי החסידות מסבירים כי בכל חפץ ופריט בעולמנו זה יש ניצוץ אלוקי המחכה להעלאתו. הצדיק רואה גם בחפץ הפעוט ביותר את מטרתו ואת הניצוץ הטמון בו, ולפיכך מוכן לסכן את חייו כדי לשמור עליו ולהגשים את מטרתו.

הסבר נוסף3: פכים אלו הכילו שמן אותו ייחד יעקב ליציקה על המצבה שהקים בדרכו לחרן; בשל קדושתם לא הותיר אותם יעקב מאחור.

"הקדוש ברוך הוא אמר לו, ליעקב – אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי, וגם אני בעצמי אשלם לבניך, לבני חשמונאי, שנעשה נס על ידי פך קטן4."

משהו קורה בדרך. עוד לפני שיעקב מספיק לבצע את כוונתו הטובה, הוא פוגש באיש מסתורי.

"ויאבק איש עמו: ופירשו רבותינו זכרונם לברכה שהוא שרו של עשו5". במדרשים ובתלמוד מופיע כי לכל אומה ואומה מלאך – 'שר' – משלה, המייצג את האינטרסים שלה לפני בורא העולם. היה זה מלאכו של עשו שבא למנוע ממנו להשלים את משימתו.

אז נפתח מאבק איתנים.

"ויאבק איש עמו עד עלות השחר": המאבק נמשך שעות רבות. הם נאבקים ונאבקים6 אך המאבק לא מוכרע. כאשר המלאך מבין שהוא לא יכול לנצח, הוא נוגע בירך יעקב ונוקע אותה ממקומה.

השחר עולה. מדי בוקר כל מלאכי מעלה אומרים שירה לפני בורא העולם, ומלאכו של עשו מנסה להשתחרר מלפיתתו של יעקב ללא הצלחה. הוא מבקש אם כן מיעקב שיאפשר לו ללכת7; יעקב מסכים בתנאי אחד. על המלאך לברך אותו ולהודות כי למעשה הברכות שנתן לו יצחק אכן היו שייכות לו ולא לעשו.

המלאך מסכים, מברך את יעקב ואף מעניק לו שם חדש: ישראל. שם זה מרמז כי הברכות הגיעו ליעקב בגלוי, ב'שררה', ולא בתחבולה וברמיה8.

לזכר מעשה זה נאסר על בני ישראל לאכול את 'גיד הנשה', גיד מסויים בבהמה המקביל לגיד הפצוע9.

מה סימל המאבק בין יעקב למלאכו של עשו?

במדרש10 מובא כי למעשה המאבק המובא בחומש הוא מאבק שהחל אז ונמשך עד עצם היום הזה. הוא מאבק בין עם ישראל, המיוצג על ידי יעקב, ובין האומות המנסות להכחיד, חלילה, את היהודים. הם מנסים שוב ושוב אך ללא הצלחה; רק את "כף הירך", חלקים קטנים מעם ישראל, הם מצליחים להשמיד ולטמא.

בסופו של דבר המאבק יסתיים עם עלות השחר, זמן הגאולה בו נצחונו של יעקב יהיה סופי ומוחלט. כפי שמסיים הפסוק: "ויבוא יעקב שלם", למרות הייסורים, ההשפלות והעינויים, עם ישראל חי וקיים לנצח.