ב"ה
קוראים וקוראות יקרים,
יום אחד בישיבה חיכתה לנו הפתעה: ארוחת צהריים חגיגית. זה לא היה חג ולא יום מיוחד. מה קרה? אחד התלמידים עשה "סיום הש"ס". נער צעיר בן חמש עשרה, שבשעות הפנויות שלו למד את כל התלמוד הבבלי, אלפיים שבע מאות ואחד עשר דפים! אני והחברים שלי הסתכלנו עליו בהערצה ובקנאה. זה בהחלט היה הישג שראוי לחגוג.
נזכרתי בזה השבוע שוב, כשקראתי את הידיעה: תשעים אלף איש מילאו אצטדיון ענק בניו ג'רזי. זה לא היה אירוע ספורטיבי וגם לא פוליטי. אלו היו יהודים שהתאספו לחגוג את "סיום הש"ס". הם, ועוד עשרות אלפי אנשים בכל העולם, לומדים כל יום דף אחד בגמרא. לפני שבע וחצי שנים הם התחילו, ועכשיו הם מסיימים. ובלי לנוח אפילו יום אחד, למחרת הם מתחילים מחדש.
אני חושב שיש לי מושג איך הם עשו את זה: התמדה וקביעות. כל יום ללמוד, כל הזמן להתקדם. זה הולך בפסיעות קטנות, אבל ההישגים עצומים.
כל אחד ואחת מאתנו יכולים לאמץ את הרעיון ולהצליח. הרבי הציע, למשל, ללמוד בכל יום קטע מפרשת השבוע מתוך החומש, קטע מתוך ספר התניא או מספר המצוות של הרמב"ם.
כשמסיימים ללמוד ספר שלם, מרגישים סיפוק נפלא ששווה כל מאמץ. וכן, זו גם סיבה להרים כוסית ולחגוג.
שבת שלום,
שלום בלוי
אגב, את הטור הזה אני כותב אליכם מניו יורק. זכיתי להיות בציון של הרבי מליובאוויטש בדיוק אתמול, ביום שנחשב בחב"ד ל"חג הספרים" (בהמשך המגזין תוכלו לצפות בסרט מיוחד שמסביר מדוע) עוד סיבה לגשת לארון הספרים ולבחור את הספר שיטעין אתכם רוחנית.