ב"ה
קוראים וקוראות יקרים,
אף פעם לא ראיתי כותרות כל כך חגיגיות כשמדווחים על מיזם שנכשל. בשבוע שעבר כמה עיריות הפעילו מערכים של הסעות בשבת, וכמה כלי תקשורת שמחו מאד לדווח ש"נעים בסופש" קרס מרוב ביקוש.
יש כאלה שרואים את מה שקורה כאן בתור מלחמה: הדתיים רוצים לכפות את שמירת השבת, החילונים רוצים חופש. אני לא חושב כך. לדעתי, זו הסתכלות פשטנית מאד, שמחפשת את המפריד ומגבירה את המחלוקות.
יש מי שרוצה שנחשוב כך, אבל זה רחוק מאד מהאמת. כמה אנשים היו רוצים שהשבת תיראה כמו סתם יום רגיל? מעט מאד, אם בכלל. ומהצד השני, כמה יהודים בארץ – גם לא דתיים – אוהבים את השבת ומכבדים אותה? כמעט כולם. הרי זו השבת שלנו, של עם ישראל, שקיבל אותה מאלוקים ושמר עליה אלפי שנים.
ובכל זאת, זה כואב מאד לראות את ההתרחקות. כאילו שהשבת, והמסורת בכלל, פוגעות בחירות שלנו. הרי האמת הפוכה בדיוק: זה מה שהחזיק אותנו כל כך הרבה שנים, זה מה ששמר עלינו. זה מה שנתן לנו את החירות הגשמית והרוחנית. אז בגלל נוחות ו"נעים" נוותר על הקידוש והחלות?
ולמי שתמונות כאלה מכאיבות לו, כמוני, אני רוצה לומר: בואו נזכיר לעצמנו וגם לאחרים את היופי של השבת. כמה מרומם זה להתנתק מהמרוץ הלא-נגמר, ופשוט להיות עם עצמך ועם המשפחה, עם מלאכי השרת שמלווים אותנו, ומה טוב עם אורחים. לאסוף את כל המשפחה לקידוש ולשבת לשולחן השבת, לשיחה רגועה ואמיתית עם בן או בת הזוג ועם הילדים; להתפלל בלב פתוח לקדוש ברוך הוא, ללמוד קצת יותר תורה.
אולי במקום לנוע בסופש, נתחיל בלנוח בשבת? תנסו את זה בבית, זו מתנה נפלאה!
חודש טוב ומבורך
וכמה כיף לאחל: שבת שלום!
שלום בלוי
