ב"ה

קוראים וקוראות יקרים,

בכל שנה מחדש, פרשת בראשית מזכירה לי את הסיפור על סבתא שלי. כשהייתי ילד, יכולתי לשמוע את הסיפור הזה אלף פעמים ברצף.

זה סיפור על ילדה קטנה שהלכה לאיבוד וחבורת צוענים נודדת חטפה אותה (הסיפור אמיתי לגמרי!), ובנס עבר ליד המחנה שלהם מישהו שזיהה אותה לפי המעיל הסגול שהיא לבשה והחזיר אותה הביתה.

אני זוכר איך היינו משותקים מפחד כששמענו על החטיפה, איך חששנו ודאגנו כשהקרקס של הצוענים התחיל להתרחק מהעיר, ואיך היינו נאנחים בהקלה כשהיא חזרה הביתה. בכל פעם מחדש, אותו סיפור.

הסיפור לא באמת חשוב. יש עוד מיליון סיפורים כמוהו בעולם. חוץ מזה, תמיד ידענו את הסוף הטוב – הרי סבתא שלי היא זו שסיפרה לנו בעצמה את הסיפור... אבל הקשבנו והתרגשנו, כי זה היה סיפור שלנו. וכמו כל סיפור טוב, יש לו קסם כזה שנוגע.

איך זה קשור לבראשית? התורה היא הסיפור שלנו, והנה הוא שוב מתחיל מחדש. אנחנו שוב קוראים איך היה כאן רק "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", והנה הקדוש ברוך הוא מדליק את האור ובורא את השמים ואת הארץ, והנה הוא יוצר את האדם, שבשבילו הכול נברא והבחירה בידיים שלו אם לקלקל או לתקן. אותו סיפור מההתחלה, אבל הסיפור שלנו.

בואו נהיה חלק מהסיפור. אפשר להתחיל בדבר הכי פשוט: ללמוד בכל יום קטע מפרשת השבוע. הרבי הציע ללמוד את הפסוקים יחד עם פירוש רש"י. מניסיון, זה סיפור לכל החיים.

שבת שלום,

שלום בלוי