ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

שלשום הייתי בקלפי, אתמול הייתי בהתוועדות. עולמות כל כך שונים. בהתוועדות ציינו את התאריך ח"י באלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב, מייסד החסידות, ועל כך אני רוצה לספר לכם את אחד מסיפורי הילדות שלי, סיפור שמשפיע עליי כל יום בחיים:

קראו לו יִשְׂרָאלִיק. הוא היה ילד בן חמש וכבר יתום מאימא, ועכשיו גם אבא שלו ברגעיו האחרונים. אבא קרא לו ומסר לו צוואה: "בני, אל תירא מאף אחד ומשום דבר בעולם, רק מהקדוש ברוך הוא. אֶהוֹב כל יהודי בכל פנימיות לבבך ובלהט נשמתך, לא משנה מי הוא ומה מצבו".

ישראליק הקטן נשאר בלי אבא ובלי אימא, וגם בלי אחים, אבל עם צוואת חיים שהפכה אותו להיות "הבעל שם טוב". באהבה אינסופית לכל אחד הוא הגיע לכל הלבבות והעיר את עם ישראל.

אהבת ישראל ללא תנאי היא אחד הדברים שהנחיל לנו הבעל שם טוב, שאמר: אלוקים אוהב כל יהודי באהבה כה עצומה, כמו הורים שאוהבים בן יחיד שנולד להם לעת זקנותם. ואם כן, כמה אנחנו צריכים לאהוב כל אחד, כמו אח יקר!

שלשום הרגשנו יותר מדי את השנאה והמחלוקות, היום אנחנו זקוקים למישהו שיזכיר לנו מי אנחנו באמת; שאנחנו, כמו שאומרת התורה בפרשת השבוע, "עם סגולה"; שכולנו בנים אהובים לקדוש ברוך הוא.

מי ייתן ונלך בדרכו של הבעל שם טוב, ביראת שמים ובאהבת ישראל.

שבת שלום!

שלום בלוי