דוקטור רוברט פלדמן היה אחד הרופאים של הרבנית חיה מושקא, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. עם הזמן נוצר קשר קרוב בין משפחת פלדמן לבין הרבנית. עבור בני המשפחה היא הייתה כמו אימא שנייה.
כששרה פלדמן, בתו של הרופא, הגיעה לשלב השידוכים, הרבנית העניקה לה ייעוץ אימהי חם ותמכה בה לכל אורך הדרך. כששרה מצאה את בחיר ליבה ובעלה לעתיד, לוי שמטוב, הרבנית שמחה מאד לשמוע את הבשורות. בני הזוג התכוונו לבקר יחד את הרבנית, אך היא נפטרה בפתאומיות לפני שהביקור התקיים.
מיד לאחר ה'שבעה', קרא הרבי לדוקטור פלדמן ושאל: "מתי תתקיים המסיבה החגיגית לרגל השידוך?".
לדוקטור פלדמן לא היה פשוט לענות על השאלה. על פי התוכנית המקורית, החגיגה אמורה להתקיים בשבועות הקרובים, בתוך תקופת ה"שלושים" לפטירת הרבנית. אך לקיים את האירוע המשפחתי השמח בנסיבות מצערות כאלו היה עניין לא קל.
אך עוד לפני שדוקטור פלדמן הספיק לענות, הרבי המשיך: "המסיבה צריכה להתקיים במועד המקורי, ובדיוק במתכונת שתוכננה מראש. למעשה, האירוע צריך להיות גדול יותר ממה שתכננתם!".
הפלדמנים תכננו מסיבה קטנה בביתם. אבל הרבי התעקש שהחגיגה תתקיים באולם שכור, בליווי תזמורת ועם כיבוד עשיר, "והעיקר: בשמחה גדולה!".
ואז קולו של הרבי התרכך, והוא אמר בהתרגשות: "זה צריך להיעשות כך, כי כך הרבנית הייתה רוצה שזה יהיה. זה מה שיעשה את הרבנית מאושרת".
*
האנקדוטה המרגשת הזו מופיעה בספר חדש שהוצאנו לאור השבוע, לצד עוד אינספור סיפורים ורעיונות. הספר נקרא "לאן הלכת?", והוא עוסק בהתמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי (פרקים מהספר תוכלו לקרוא באתר שלנו).
עבורי באופן אישי, העבודה על הספר הייתה סוחטת רגשות. ראיתי איך הרבי נוגע ברגישות ובאמפתיה אינסופיים בכאב העצום של אנשים שאיבדו את יקיריהם; ועם זאת, איך הוא אף פעם לא נשאר בצער ובאבל. הרבי עודד אנשים לקום, לנגב את הדמעות ולהמשיך לחיות, מתוך אמונה וידיעה שהנשמות של אלו שנפטרו ממשיכות לחיות אתנו כל הזמן.
אם אתם מכירים מישהו שחווה טרגדיה, תעבירו לו את המילים של הרבי – שייתנו לו כוח, תקווה ואופטימיות.
שבת שלום,
שלום בלוי
