ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

לקראת ט"ו בשבט אנחנו אוהבים להיות 'ירוקים' וחגיגיים. להודות לקדוש ברוך הוא על הטבע היפה שהוא נתן לנו, וללמוד מהתכונות החיוביות שאנחנו, בני האדם, יכולים לאמץ מהעצים.

אני רוצה לחזור לרגע אחורה, לראשית ההיסטוריה – הימים הראשונים של הצומח ושל האדם. כך מספר המדרש: "בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ: רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵן, וְכָל מָה שֶׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תַּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ".

כל כך יפה, מלא משמעויות ומסרים. ולדעתי, יש כאן ערך אחד בולט: האדם הוא לא סתם יצור משוכלל, יש לו ייעוד ויש לו אחריות עצומה בידיים.

הקדוש ברוך הוא מכין את כל התפאורה לפני שהכוכב הראשי עולה על הבמה: האדם. הוא לוקח את האדם ביד וסוקר בפניו את היופי של העולם ושל הטבע, ואומר לו: הכול בשבילך. אתה הסיבה לכל זה. אבל שלא תטעה, יש לך כאן משימה בעולם, יש לך אחריות על כל מה שסביבך. אתה כאן כדי לפתח את מה שאני בראתי, ולא חלילה כדי לקלקל. וזו האחריות הבלעדית שלך, רק עליך אני סומך ורק בך אני מאמין.

אולי נאמר את זה כך: אם נתקן את העולם, אף אחד לא יקלקל לנו.

שבת שלום,

שלום בלוי