ב"ה,
קוראים וקוראות יקרים,
מה אתם עושים כשאתם ממתינים בתור לקופה או לרופא? אני האזנתי לשיעור מקסים על פרשת השבוע בפודקאסט חדש שעלה לאוויר.
עצמתי עיניים ופשוט הקשבתי. השיעור היה מעניין מאד. לא רק שהזמן עבר מהר, אפילו נתתי לכמה עצבניים לעקוף אותי...
ואז התחלתי לחשוב על הקסם המיוחד הזה שיש בקול. לא סתם לכל בנאדם בעולם יש קול ייחודי שאין לאף אחד אחר בעולם. המדרש1 אומר ש"שינה הקדוש ברוך הוא קולות בני אדם זה מזה". אלוקים רוצה שלכל אחד יהיה את הקול שלו.
תחשבו על זה: הקול שלנו הוא הדבר הכי אינטימי בתקשורת שלנו עם אחרים. את המראה אפשר להסתיר בתחפושת, את הבגדים אפשר להחליף, גם שם אפשר לשנות – אבל הקול הוא החתימה האישית שלנו.
זה החזיר אותי לרעיון נפלא מפרשת השבוע. איך יצחק אומר ליעקב? "הקול – קול יעקב, והידיים – ידי עשיו2". יצחק היה עיוור. הוא לא ראה שמי שנכנס אליו לחדר הוא יעקב שרק מחופש לעשיו. התרמית כמעט הצליחה. מה הסגיר את יעקב? הקול שלו. למרות שעשיו הרשע היה אחיו, אחיו התאום – בקולות השונים שלהם אי אפשר היה לטעות!
תראו כמה חשוב לשמור על הקול.
קודם כל, ביחסים שלנו עם אחרים. צריך לדבר לאחרים בכבוד ובצורה נעימה, בלי לצעוק ולהתלהם. בינינו, זה גם אף פעם לא עוזר...
וחשוב יותר: צריך לשמור על הקול היהודי שלנו, הקול שנשמע כבר אלפי שנים. לומר ברכות בקול, להתפלל בקול, ללמוד תורה בקול. לעשות 'פיתוח קול' ל"קול יעקב" שלנו.
זה הקול שלנו, בואו נשמיע אותו.
שבת שלום!
אגב, אם מעניין אתכם הפודקאסט – חפשו באפליקציית הפודקאסטים "לומדים עם הרב שניאור אשכנזי". תענוג!
