ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

אני רוצה לשתף אתכם בהודעת דוא"ל ששלחה לנו י'. התלבטתי מאד, אבל בסוף היא זו שאמרה לי "תפרסם, כדי שאנשים יבינו כמה כוח יש לשמחה ולאופטימיות".

וכך היא כתבה:

עכשיו הכול נגמר. בעלי הלך לעולמו. הוא כל כך סבל, נלחם במחלה עד שהרים ידיים. זו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלנו, ואני מקווה שלא נעבור עוד חוויות עצובות כאלה. לא אנחנו ולא אף אחד.

אבל בזכותכם, לא נשברנו. גם יקירי לא. ויותר חשוב: אנחנו ממשיכים מכאן הרבה יותר חזקים.

לפני כמה שבועות, אחרי שנתיים של טיפולים, הרופאים כבר היו פסימיים לגמרי. הבנו שאין עוד תקווה, והרגשנו שאנחנו מתפרקים לרסיסים. אני לא מאחלת לאף אדם בעולם לחוות את השבר הזה.

ואז, באופן אקראי לגמרי פתחתי את האתר שלכם, ומצאתי שם סרטון קצר עם הכותרת "חשוב טוב – יהיה טוב".

כמה שזה נשמע מוזר, זה שינה לנו את החיים. זה היה גלגל הצלה בשבילנו. גם לבעלי, שכבר שכב על ערש דווי ונשם את נשימותיו האחרונות.

אני לא יודעת להסביר איך ולמה, אבל כשבאנו להיפרד ממנו בפעם האחרונה, זו הייתה פרידה מלאה דמעות אבל גם אופטימיות. בכינו, בכינו המון – אבל ידענו שיש משמעות לכל דבר, והמחשבה החיובית יכולה לשנות את המציאות.

הסוף שלנו לא היה סוף טוב. אבל היה שם משהו שלא נתן לנו להתרסק. בבוקר האחרון הוא ביקש להניח תפילין, קרא בכוחות אחרונים "שמע ישראל" ועצם את העיניים. הוא חשב טוב, עד השנייה האחרונה. הוא עזב את העולם באמונה שלמה.

בזכותכם הבנו שגם מהסוף העצוב הזה אפשר להשתקם, לקום ולהמשיך. בשבילו ובשבילנו. שאם נבחר לשמוח ולראות את הטוב – בסוף יהיה לנו טוב. לכולנו.

חג הסוכות, ערב שמחת תורה – אלה לא ימים לעצבות וטרגדיות... אבל את הסיפור האנושי הזה לא יכולתי לשמור לעצמי. ויש בו שיעור אמתי מהחיים על הכוח של שמחה.

אז כשנותנים לנו חג שכולו שמחה, בואו לא נפספס את ההזדמנות. נרים רגליים ונשמח, ונשמח, ונשמח – ובאמת יהיה טוב!

שבת שלום וחג שמח!