ב"ה

קוראים וקוראות יקרים,

מכירים את הסיפור שקרה לפני מתן תורה?

נשמעו קולות וגם ברקים. עם ישראל עמד למרגלות הר סיני באימה, אבל גם בהתרגשות. סוף סוף, הרגע לו הם חיכו כל כך עמד להתרחש: הקדוש ברוך הוא עומד לתת להם את התורה.

ואז... רגע לפני שהקול האלוקי התפשט בכל מרחבי היקום, הכול נעצר.

"מישהו כאן חסר!", יצאה בת קול מלמעלה. "לא כולם פה. אחד התינוקות, בן שמונה חודשים, לא כאן ובלעדיו לא נוכל להתחיל. לכו חפשו אותו בכל המחנה. עד שהוא יגיע, נצטרך לחכות בסבלנות".

שמעתם את הסיפור? כנראה שלא, כי הוא סיפור מדומיין לחלוטין...

מה שכן, חכמינו זיכרונם לברכה לימדו אותנו (כך נאמר במדרש רבה) שאם מישהו מעם ישראל היה נעדר, אפילו אדם אחד – אפילו ילד קטן או ילדה קטנה – התורה לא הייתה ניתנת לעם ישראל. מה שמלמד אותנו שכל יהודי חשוב. בלעדיי, בלעדיך ובלעדייך לא היינו מקבלים את התורה.

ביום ראשון הקרוב נשמע בבית הכנסת את קריאת "עשרת הדברות". נשמע ונחווה מחדש את מעמד הר סיני, נקרא על הקולות ועל הברקים ועל אותם רגעים בהם האלוקים כרת אתנו ברית לנצח. בדיוק כמו אז, חשוב שכולנו נהיה שם: הצעירים, המבוגרים ואפילו התינוקות.

כי התורה שייכת לכולנו, וחג השבועות הוא החג של כולנו.

שבת שלום, חג שמח, ובנוסח הברכה המסורתית: "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות",

הרב מנדי קמינקר