קוראים וקוראות יקרים,

(הפעם זה יהיה קצת ארוך, אז אם פתחתם את המייל בגלל הכותרת... המשיכו לגלול למטה לכתבות ולסרטונים החדשים של השבוע)

ביום כיפור השנה, אחשוב על סיימון. או בשמו המלא: יששכר בן יונה הלוי.

סיימון היה ניצול שואה. תמיד הגיע לבית הכנסת בזמן, תפס את המקום הקבוע שלו והניח תפילין. לא דיבר יותר מדאי ולא התבלט; בסוף התפילה הוא היה מאחל לי "א גוטן טאג" (יום טוב) ויצא לדרכו.

רציתי לשמוע את סיפורו. רציתי לשמוע את מקור עוצמתו. כיצד המשיך אחרי שאיבד כמעט את כל משפחתו בידי הנאצים הארורים? מה הביא אותו ארצה להילחם במלחמת השחרור ולאחר-מכן להקים משפחה לתפארת?

ערב אחד הוא הוזמן על ידי חברי בית הכנסת לספר את סיפורו. אל המקום התכנסו גברים ונשים בכל הגילאים, אני בטוח שכמוני הם היו סקרנים לשמוע את סיפורו ואת תלאות חייו.

לומר את האמת? הסיפור היה מרתק, אבל הצורה בה סיימון סיפר אותה הייתה קצת... שגרתית. בלי הרבה תיאורים דרמטיים, ללא להגביה את הקול או להתרגש, הוא פשוט סיפר מה עבר עליו. "הגרמנים שלחו אותנו... הרגו את אלה ואת אלה" הוא תיאר כאילו הוא מספר על קניה במכולת. כזה היה סיימון, אדם מאוד מופנם.

ואז איתן, אחד המשתתפים הצעירים, הרים את היד.

"אני רוצה לדעת איך אתה עדיין מאמין באלוקים אחרי כל מה שעברת" הוא שאל. "ראית את המשפחה שלך נרצחת על ידי הנאצים, חווית את הדברים הגרועים ביותר בעולם. איך אתה עדיין מאמין? איך אתה עדיין מגיע לבית הכנסת ומתפלל"?

כולם עקבו במתח אחר תשובתו של סיימון. גם אני חיכיתי לשמוע איזה נאום נלהב על אמונה בבורא העולם או אולי על לבטים ועל התמודדויות... אבל סיימון השיב בפשטות גמורה. "אבא שלי חינך אותי שיש אלוקים. אבא שלי חינך אותי להניח תפילין. ואני ממשיך לעשות בדיוק כפי שאבא שלי חינך אותי".

ישבתי שם, נדהם מול הפשטות של התשובה לצד העומק שלה. איך אומרים? דווקא בתוך הפשטות מסתתר העומק האמיתי.

מה שסיימון אמר הוא שמה ששמר על עם ישראל לנצח לא היה איזו חוויה אישית, או תובנות חכמות ככל שתהיינה. זו השושלת, ההמשכיות, החינוך האיתן שההורים העניקו לילדיהם. זה מה ששמר על עם ישראל וזה מה שישמור עליו לנצח.

בשפת חכמינו זכרונם לברכה, קוראים לכך "קבלת עול מלכות שמיים". יש כמובן את החוויות והתובנות האישיות של כולנו; אנחנו מצווים ללמוד ולהבין, להרגיש ולהתרגש. אבל הבסיס של הכול הוא "קבלת עול", לעשות ולקיים בגלל שככה אבא שבשמיים אמר, גם כשאני לא מבין, גם כשלא בא וגם כשאני ממש עייף.

סיימון הובא למנוחות בערב ראש השנה. יהי זכרו ברוך. הלוואי ואזכור את דבריו תמיד.

צום קל, וגמר חתימה טובה!

הרב מנדי קמינקר