שביעי (אחרון) של פסח, ופרשת שמיני
המשיח לא מפחיד
קוראים יקרים,
ביום ראשון בערב נחגוג את חג שביעי של פסח, חג שבאופן מסורתי קשור למשיח. לקראת סוף החג (או לקראת סוף ‘אחרון של פסח’, אם אתם נמצאים בחו”ל), אף נערוך סעודה מיוחדת שנקראת בשם ‘סעודת המשיח’.
יש משהו שיכול להישמע קצת מפחיד במילה ‘משיח’, אולי איזה צליל של חזון אחרית הימים אפוקליפטי, מלחמות גוג ומגוג שמשמידות את העולם; האמת היא שהמשיח בכלל בא לבשר על משהו אחר לגמרי.
אז על מה המשיח בא לבשר? פשוט. על הימים בהם נוכל להיות מי שאנחנו באמת.
תסתכלו עליו, על העולם הגדול שסביבנו. תראו את הכאוס, את אי-הצדק, את האסונות. תבינו שזה לא מי שבאמת הוא. זה משהו שקרה לעולם כחלק מתהליך, אבל העולם עצמו הוא בריאתו היפהפיה של האלוקים.
תסתכלו עליהם, על האנשים שמתנהגים בצורה מכוערת. תבינו שזה לא באמת הם. איך אמר מי שאמר? אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם. בעצם הם נבראו על ידי הקדוש ברוך הוא, ובתוכם טמון ניצוץ אלוקי.
אז הבה נחכה למשיח שיבוא, פשוט כדי שנוכל להיות מי שאנחנו.
חג שמח!
הרב מנדי קמינקר
ערים כל הלילה. בקהילות רבות נהוג להקדיש את ליל שביעי של פסח ללימוד התורה, כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף
אם יש משהו שאני הכי אוהב בחב"ד זו העובדה שלכל דבר יש להם הסברים. אז אולי תוכלו לספק לי הסבר לשאלה הבאה: הבנתי שביום האחרון של פסח אתם עורכים 'סעודת משיח'. איזו סעודה זו בכלל
קריעת ים סוף היה הרגע בו הים נקרע והיבשה התגלתה. מעניין לגלות כי בעצם גם אנחנו טיפוסים של 'יבשה', וצריכים לעבור קריעה דומה.
מקבץ רמזים וגימטריאות מרתקות לפרשת שמיני, כולל - האם יין הוא טוב או רע? במה חטאו נדב ואביהוא, ועוד.
החיים הדתיים, דווקא משום שהם מעוררים כמיהה ולהט, זקוקים במיוחד לגבולות ולכללים ולטקסים, לתדריך עבודה פרטני. אש האמונה יכולה להבעיר – ויכולה להאיר.
הגאולה מגלות מצרים היתה בחודש האביב — בתקופה שבה אפילו הטבע מתעורר לחיים לאחר "תרדמת" החורף ומתחדש בכוחות רעננים. מאז, במשך 3300 שנה, היו גלויות וגאולות, חלו ירידות ועליות, אבל זו הדרך לשלימות מושלמת עוד יותר, על ידי "ירידות-צורך-עלי'", עד שתבוא הגאולה השלימה בתכלית והנצחית.