קוראים וקוראות יקרים,
הייאוש. אין דבר יותר מייאש ממנו. התחושה הזו שאין מה לעשות. אנחנו תקועים, אין מוצא, אין לאן להתקדם.
עכשיו קחו את הייאוש והכפילו אותו פי 2 מיליון, וקיבלתם פחות או יותר את המצב של בני ישראל אחרי שהם יצאו ממצרים. בפרשת השבוע אנו קוראים על עם שזה עתה נמלט מהידיים האכזריות של הנוגשים המצריים האכזריים. הם ברחו, אבל הצבא המצרי מיהר להשיג אותם. הצבא עמד מאחוריהם ולפניהם – הים.
אז מה עושים? האם הגברים המצומקים של עם ישראל יצליחו להילחם מול החיילים השריריים של צבא מצרים? האם הילדים הקטנים שזה עתה למדו מה הם חיי חירות יוכלו לפגוע בצבא מאומן ומשוריין?
"דבר אל בני ישראל ויסעו" באה ההוראה האלוקית. אל תילחמו, אל תתייאשו. פשוט תתקדמו קדימה. תמשיכו ללכת! מי אמר לכם לעצור?
המדרש מספר שרק אדם אחד העיז ליישם את ההוראה ככתבה וכלשונה. היה זה נחשון בן עמינדב שהתחיל ללכת אל תוך הים. הוא הלך והלך... עד שהים נקרע לגזרים ועם ישראל כולו צעד בעקבותיו.
בפעם הבאה שאתם עומדים להתייאש, זיכרו את נחשון בן עמינדב. לא משנה מה האתגר העומד בפניכם, יש לכם דרך להמשיך קדימה. אפילו אם נראה לכם שתיכנסו לתוך ים עמוק, המשיכו – באמונה, מתוך רצון לקיים את מצוות הבורא – ובסופו של דבר הים שלכם אף הוא ייקרע לגזרים.
שבת שלום, וט"ו שבט שמח!
הרב מנדי קמינקר